בעוד שרבים מאיתנו רגילים למראות של נגני רחוב, שמציגים אמנותם לקהל הרחב ועל הדרך מקווים גם שישימו להם כמה שטרות בתוך הכובע, עמיחי יוסף בן אברהם הוא נגן רחוב מסוג שונה. הוא לא עושה את זה בשביל הכסף. "עד היום אני לא מחשיב את זה כפרנסה. אין מצב שמישהו יעשה את זה בשביל כסף, זו בעיניי הטעות הכי גדולה", הוא פורש את משנתו, "בכלל, לעשות אמנות בשביל כסף זו טעות. אם זה יבוא, זה יבוא".
אז ממה אתה מתפרנס?
"בוא נגיד תודה לאבא ואמא", הוא צוחק, "אני עושה המון מלגות".
עמיחי יוסף בן אברהםעמיחי יוסף בן אברהם
עמיחי יוסף בן אברהם
(צילום: גיל נחושתן)
לפני שש שנים וחצי הוא פרץ לתודעה בעונה השנייה של תוכנית הריאליטי 'הכוכב הבא'. בתוכנית הוא אמנם הצליח לעבור רק שלב אחד, אבל מאז בהחלט עשה כברת דרך ובשבוע שעבר הוציא את אלבום הבכורה שלו, 'החיים החדשים שלי', שחלק לא מבוטל מהשירים בו כבר מושמעים בערוצי הרדיו השונים.
כעת, עם אלבום בכורה בגיל 31, הזמר העפולאי שמתגורר כיום בשדרות מתפנה לספר לנו מתי הבין שהמוזיקה היא חייו, למה הוא חב תודה גדולה לתוכנית ומאיפה נולד הרעיון לנגן ברחוב.
עמיחי יוסף בן אברהםעמיחי יוסף בן אברהם
בן אברהם. "לשיר ולנגן ברחוב, קרה בחו"ל"
(צילום: גיל נחושתן)
ההתחלה בבית המוזיקה
בן אברהם, נוסף על היותו זמר שמנגן על שלל כלי נגינה כדוגמת גיטרה, כינור, מפוחית, פסנתר, חצוצרה ואורגן, הוא גם סטודנט לכוריאוגרפיה וקולנוע במכללת ספיר. את האהבה למוזיקה גילה בעפולה, עיר הולדתו, אליה חזר לאחרונה להעביר את תקופת הסגר של הקורונה בבית ילדותו, עם המשפחה.
"נחשפתי למוזיקה כבר כילד", הוא מספר איך התחיל הכל, "הייתי בכיתת מוזיקה, בתזמורת, משם התחלתי להתגלגל ובתיכון גיליתי את הגיטרה והשירה.
"בצלאל קופרווסר ניהל אז את בית המוזיקה בעפולה והוא היה דמות שמאוד השפיעה עליי. איכשהו הוא תמיד היה מצליח להשאיר אותי שם. אני חושב שאם לא הוא, הייתי עוזב את המסגרת הזו. בזכות זה הבנתי שהמוזיקה היא גם כלי שאוהבים אותך בגללה והיא הופכת לחלק יומיומי מהחיים שלך. הפעם הראשונה שאמרתי 'וואי, אני שר' היתה כשאחי הביא ערכת קריוקי הביתה. הייתי שר קריוקי ואמרתי 'זה כיף ומרגיע'. מצאתי שזה עושה לי משהו נעים בגוף".
את המעבר ל'נגן רחוב' עשה לאחר הצבא, בגיל 24. "בעפולה היינו מנגנים בחוץ עם חברים. יושבים על הבמה ומנגנים. אבל הרגע שבאמת לקחתי את עצמי החוצה, לשיר ולנגן ברחוב, קרה בחו"ל", הוא אומר, "הצטרפתי להפלגה עם בחור שהיתה לו יאכטה ועזרתי לו. הפלגנו ממקום למקום וכל פעם שהגענו לאיזה נמל הייתי יורד, מסתובב עם הגיטרה ומתחיל לנגן. ערב אחד ראיתי ילד מנגן בדרבוקה והצטרפתי אליו. שרנו 'הללויה' והתיירים התלהבו והתחילו לשים לנו מטבעות. זו פעם ראשונה שהרגשתי שאפשר לעשות מהמוזיקה גם כסף. אחרי שהגעתי לתל אביב הנגינה בחוץ הפכה למשהו אינטנסיבי, אבל אף פעם לא הגדרתי את עצמי כמישהו שמנגן ברחוב עד שהגיע 'הכוכב הבא', שנתן חותמת של זמר שמנגן ברחוב".
עמיחי יוסף בן אברהםעמיחי יוסף בן אברהם
בן אברהם. קרדיט לרותם סלע
(צילום: גיל נחושתן)
יש כאלה שזה נתפס אצלם כסוג של קיבוץ נדבות.
"ברור, עד היום גם אני לפעמים מרגיש ככה. יש כוח מאוד גדול למבטים של אנשים ולפעמים זה גם מצליח לחדור אותי. בהתחלה זה היה מוזר כי הקונוטציה של אנשים היתה בעיקר שאני עושה את זה בשביל כסף, אז נרתעו מזה. עד היום אנשים לפעמים חושבים שמדובר בהומלס. גם יש לי זקן ולוק כזה אז כנראה זה מעודד אותם לחשוב ככה", הוא צוחק.
אבל החלום הוא בסופו של דבר כן להתפרנס ממה שאתה אוהב?
"קשה לענות על זה. הקורונה עשתה איזשהו סוויץ'. לא כל מי שיעבוד קשה יתפרנס ממוזיקה או מאמנות. פעם אחת פגשתי את עידן חביב והוא אמר לי 'עד גיל 30 תוציא אלבום, אפשר להתפרנס ממוזיקה'. הוא צודק, אבל זה לא בהכרח תמיד קורה. תמיד טוב להשאיר עוד אופציה בצד".
אז בן אברהם אכן הקשיב לעצתו של עידן חביב והחל לעבוד ב־2017 על אלבום הבכורה שלו, שכולל שבעה שירים ויצא כאמור בשבוע שעבר. "גם מהאלבום אני לא מתפרנס, אבל אני כן מרגיש איזושהי התפתחות. זה נותן אנרגיה ותחושה של שחרור ועוד איזושהי דרך שהנה זה קורה".
דחיפה מהתוכנית
עוד לפני האלבום, בן אברהם עשה את הפריצה כאמור בתוכנית הריאליטי 'הכוכב הבא'; אפשר להגיד שהזמר העפולאי צריך לתת לא מעט קרדיט על כך למנחת התוכנית, רותם סלע, שנשבתה בקסמיו של נגן הרחוב הססגוני והחליטה לזמן אותו לאודישן. "באחד הימים יצאתי עם חברה לנגן ברחוב ואמרתי 'וואי זה נעים, אנשים נהנים ואפילו הרווחתי קצת כסף', ובתוך חודש כבר הייתי בתוכנית. אם הייתי יודע אז שזה מה שאני הולך לעשות באופן קבוע, הייתי מגיע יותר רעב לתוכנית", הוא מספר איך התגלה ומוסיף על רותם סלע, "אם רותם היתה מגלה אותי היום, הייתי עושה כבר קיסריה בתוך שבוע. היא מאוד עזרה לי ודחפה אותי וגם עכשיו באלבום דאגה לשתף אותו".
אז אפשר להגיד שבשבילך המילה רחוב היא לא מילה גסה.
"כן, בסוף הרחוב הוא הקסם שמצליח לחבר אותי לאנשים. בגלל זה אני גם ממשיך לעשות את זה. אם לא הייתי מנגן ברחוב לא הייתי מגיע לתוכנית, אם לא הייתי מגיע לתוכנית לא הייתי מתחיל לכתוב שירים ואם לא הייתי כותב שירים לא הייתי מקליט את האלבום. החוויה בתוכנית היתה מאוד עוצמתית ואחריה הגעתי לצומת דרכים שחשבתי מה אני בעצם רוצה מעצמי. היה את הרגע הזה שבחרתי ללכת על זה ולהשקיע בזה ואני שמח מאוד שהקשבתי לעצמי".
עמיחי יוסף בן אברהםעמיחי יוסף בן אברהם
בן אברהם. הקשיב לעצמו
(צילום: גיל נחושתן)
בן יוסף מגלה כי עוד לפני 'הכוכב הבא' וגם אחריו ניגש לאודישנים בתוכניות זמר נוספות כמו 'דה וויס' ו'אקס פקטור', אך לא התקבל. הדחיות, הוא אומר, לא גרמו לו לשנות כיוון: "אם הייתי מבקר את עצמי בצורה כזו, לא הייתי מתקדם אף פעם. יש המון חוסר ביטחון בראש שלי, אבל לא החשבתי את זה ככישלון אלא למדתי מזה ואני ממשיך הלאה".
"עד היום אני לא מחשיב את זה כפרנסה. אין מצב שמישהו יעשה את זה בשביל כסף, זו בעיניי הטעות הכי גדולה. בכלל לעשות אמנות בשביל כסף זו טעות. אם זה יבוא, זה יבוא
אז בעצם בנית לעצמך סוג של קריירה בלי פרנסה.
"כן, הגדרת את זה ממש טוב. באותם ימים גם האמנתי בזה. הייתי פשוט כל היום מסתובב ברחוב ומכיר אנשים, וזה היה מדהים. אני מתנדב בשדרות עם נוער בסיכון מטעם העירייה ואנחנו מנגנים שם, וגם במקום הזה הבנתי את המשמעות של הרחוב".
לא שגרתי
גם האלבום החדש הגיע מהרחוב, כפי שהוא דואג להדגיש. "באחת הפעמים שניגנתי פגשתי את המפיק תמיר מוסקט שהפנה אותי לעומרי אמדו, שהפך לחבר קרוב ובזכותו האלבום הזה. כשחשבנו על שם לאלבום אמרתי, האלבום הזה הוא החיים החדשים שלי. הוא המפתח לפתוח את הדלת למשהו אחר וחדש". על אופי האלבום הוא אומר: "כרגע אין לי ז'אנר ספציפי, אני עדיין מחפש את זה. את האלבום כל אחד מגדיר אחרת: אחד אומר לי פופ ואחר אלנטרנטיב, אז כנראה שזה אלטרנטיב פופ. אלטרנטיבה לפופ הקיים. הייתי רוצה שהמוזיקה שלי תצליח לדבר לקהל הפופי".
מי שיצא לו להאזין לבן אברהם יודע כי יש משהו לא אופייני בביצועיו, בטח עבור מישהו שגדל על הזמר המזרחי, שכן הם נכתבים ומבוצעים בלשון נקבה. בן אברהם אף הכניס שני שירים כאלה לאלבום החדש: 'אני משתחררת' ו'החיים החדשים שלי'. "כולם שואלים אותי מאיפה זה מגיע, אבל אין לי תשובה. אני פשוט מתחיל לכתוב ואני רואה שזה מסתדר עם המוזיקה ואומר 'טוב נשאיר את זה ככה' ואני מאוד מתחבר לזה. את רוב השירים אני כותב ברחוב ואז קורה שמישהו או מישהי עוברים ואני שר לה או עליה וכבר יוצא משהו שאני מעדיף ללכת איתו. זה לא בהכרח האני שלי, זה משהו שיצא והתחברתי אליו. אני לא בא ממקום אידיאולוגי או להעביר מסר אבל זה היופי באמנות, ואם מישהו רואה בזה משהו פמיניסטי אז זה מהמם בעיניי".
לא היה חשש שזה ייצור איזושהי סטיגמה או שהקהל לא יתחבר לזה?
"יש חשש ואני יודע שיש לא מעט אנשים שלא מתחברים לשירים כי הם בלשון נקבה, אבל זה בסדר, למרות שהייתי רוצה שכולם יתחברו. את 'החיים החדשים שלי' ניסינו להפוך לזכר, אבל זה לא התאים בכלל. התגובות עד עכשיו טובות. הסינגלים יוצאים אחד אחרי השני כבר כמה חודשים וחשוב להגיד שהכל קורה בלי יחצנים, וזה מטורף".
עמיחי יוסף בן אברהםעמיחי יוסף בן אברהם
בן אברהם. "ההורים הם בעצם הבית"
(צילום: גיל נחושתן)
השראה מקומית
בן אברהם, שאוטוטו חוזר לחייו כסטודנט בשדרות, מספר איך היה לגור עם ההורים בעפולה במהלך תקופת הקורונה: "אני חייב תודה גדולה להורים שלי בכל התקופה הזו. ההורים הם בעצם הבית שלך וזו לא קלישאה", הוא אומר. "פתאום כל החיים התהפכו אבל דווקא כל מה שחשבתי שאני לא מסוגל לעשות, היה מאוד כיפי בסוף. לגור בבית עם ההורים זה כיפי ולא אסון גדול. להיות עם המשפחה כל יום היה בריא. קיבלתי פה גם השראה גדולה. אחי הקטן שומע את הפופ המזרחי של היום והוא פתאום מוציא שירים כאלה יפים ואני אומר 'וואו, משם באתי'".
אתה חושב שהעובדה שגדלת בעפולה הפכה אותך לזמר שאתה?
"חד משמעית כן. כילד פה אני לא חושב שהיתה לי הבנה בכלל למה אני באמת יכול להגיע. אני חושב שעד היום, אם נשאל מישהו מהאזור איך מקליטים אלבום או איך פורצים, לא תהיה לו תשובה. כשאני אומר שבפריפריה יותר קשה הכוונה היא לא מבחינת יכולות, אלא למגוון האפשרויות שאתה נחשף אליהן. אבל האווירה שיש פה זה משהו שונה. אני חושב שאם הייתי גדל בתל אביב, כנראה לא הייתי מנגן ברחוב".
הקורונה פגעה בך?
"לפני הקורונה סגרתי הופעות של פעם בשבועיים בתל אביב ובירושלים במקומות קטנים, סוג של פאבים, ולאט לאט זה קרה והרגשתי בזה נוח. אז מבחינת ההתפתחות הקורונה כן עצרה אותי, כמו את כולם. גם תכננתי לנגן ברחוב ולהעיף את הדיסקים, אבל אני משתדל לא לקחת את זה קשה. אני רגיל כבר להסתדר בלי הרבה כסף, ככה שזה לא משנה לי גם אם אני לא אגלגל כלום. אני כבר כמה ימים מתלבט אם ללכת לנגן במתחם החדש בעפולה, אבל אני חושש מה יהיה אם ייתנו לי כסף והמטבעות יהיו עם קורונה ומה אני צריך את זה".
הוצאת אלבום ראשון. מה היעד הבא?
"קודם כל, להמשיך ולהקליט עוד ועוד. בעיקר אני מאחל לעצמי להופיע ולצבור קהל".
חולם על קיסריה?
"פעם הייתי עושה על זה פרצופים אבל אם שואלים אותי היום זה משהו שאני רוצה ועושה לי את זה, גם אם זה יקרה עוד עשרים שנה. אני מאחל לעצמי בעיקר קהל שהולך אחריך, מגיע להופעות ומקשיב לך".