"מיכאל לוקח קשה מאוד את היחס כלפי השוטרים. חצי מהחיים שלו הוא תרם למדינה הזו, והיחס אליו מחפיר. זה פוגע בכל מה שהוא מאמין ונלחם עבורו" - כך אומרת השבוע בכנות ענת אדרי ממגדל העמק, אשתו של מיכאל אדרי, מפקד צוות יס"מ העמקים - ומתכוונת, כמובן, ליחס שנתקלים בו השוטרים בישראל מאז תחילת משבר הקורונה.
ענת (46) ומיכאל (52) הם הורים לשלושה ילדים. מיכאל משרת ביס"מ כבר 28 שנה. אשתו טוענת שהיחס המשפיל והמזלזל כלפי השוטרים עובר כל גבול: "כל הפייסבוק והתקשורת עושים שיימינג לשוטרים. מראים בעיקר את הצד השני, איך השוטרים כביכול מרביצים ואלימים, אבל לא מראים מה קרה רגע לפני. מסתכלים על המשטרה כגוף שרוצה להילחם באזרח במקום שזה יהיה הפוך", היא אומרת בכאב ומוסיפה, "אני יודעת שבעלי לא יכול לפגוע בזבוב. הוא נעשה שוטר לא כדי להילחם באנשים, אלא כדי לעזור להם".
אבל אי אפשר להתעלם מהמראות של שוטרים שמפעילים כוח מופרז על אנשים בודדים - כולל נשים וילדים.
"יש שוטרים שחושבים שאם נתנו להם את המדים ויש להם כוח, הם יכולים להשתמש בו בצורה מוגזמת. שוטרים כאלה לא אמורים להיות במשטרה. לצערי, בכל חברה מתוקנת יש גם כמה כאלה, שעושים שם רע לכל ה־99 אחוז שנותנים את כל הלב בעבודה שלהם. הרי הם לא עושים את זה בשביל הפרנסה, כי הפרנסה במשטרה היא על הפנים. ב־12 שעות במפעל הם ירוויחו הרבה יותר, ובלי רמת סיכון תמידית".
"לא רוצה שהילדים ישמעו"
המצב הנפיץ ששורר בימים אלה בישראל גרם דווקא לשוטרים להיות חשופים לביקורת קשה. זאת על אף שהם עומדים בחזית המאבק מול הנגיף, כמו כל צוות חירום אחר שפועל היום במדינה. "יש מרד בעם. העם כרגע מפולג. זה כבר לא עם אחד. יש את השמאלנים, הימנים והחרדים. אחד נלחם בשני, ובסוף מי שצריך להפריד כוחות ולשמור על הסדר אלה השוטרים. קוראים להם נאצים. זה הגיוני?" אומרת אדרי. "הם עובדים 14-16 שעות. אם בעלי לא מגיע הביתה אחרי 16 שעות, אני כבר יודעת שהוא פצוע. מצאתי את עצמי לא פעם במחלקת טראומה בעפולה. הייתי פשוט מגיעה לשם לבד. בעלי נפצע כמה וכמה פעמים בתפקיד. בחיים הוא לא ביקש פיצוי, כי הוא מאמין במסגרת הזו. גם עכשיו הוא בחופשת מחלה אחרי פציעה. הוא יושב בבית ובלחץ גדול שהוא לא נמצא עם הצוות שלו".
אלה דברים שמחלחלים גם לבית, לילדים?
"גם כשישנתי לבד וחייתי לבד תמיד הסתכלתי על הצד החיובי של המקצוע. כי בסוף מיכאל רוצה את טובת המדינה. יש דברים, במיוחד עכשיו, שאני לא שואלת, כי אני לא רוצה להכניס את זה לבית ושהילדים ישמעו. יש לו מאיתנו תמיכה מלאה במאה אחוז. אנחנו יודעים מי הוא ומי הצוות שלו, ובכלל מי אלה שוטרי היס"מ. אלה לא סתם שוטרים שמתלהמים ומרביצים. לא זו העבודה שלהם. גם בבית הילדים גדלים על ערכים של שמירת החוק".
השוטרים מסכנים את עצמם לא פחות מהרופאים. יש חשש שהוא יידבק בנגיף?
"בעלי כבר ישב פעמיים בבידוד, לא בגלל שהוא נפגש עם אנשים אלא בגלל ההפגנות והעבודה שלו. שני שוטרים מהצוות שלו חלו בקורונה. אחד היה ממש על הפנים והתעלף מחום גבוה. מאז שהתחילה הקורונה אנחנו לא הולכים להורים שלו, כי הם מבוגרים מאוד, ואותו הדבר לגבי ההורים שלי. לא ראינו את המשפחה המון זמן, למרות שהם גרים מטר מאיתנו".
התגובות הקשות שמגיעות מהציבור, היא אומרת, מחלחלות באופן בלתי נמנע אל הילדים: "הקטן שלי בבית הספר והוא מקבל את התחושות האלה. הבת שלי בת 19, אבל כשהיא היתה תלמידה בבית הספר היא לא הסכימה לעלות על הניידת של אבא שלה, כי החברות שלה היו צוחקות עליה".
"מבינים את התסכול"
לא בא לך לפעמים להגיד לבעלך די, מספיק?
"אמרתי לו את זה המון פעמים במשך החיים. הרגשתי שהוא אוהב אותנו פחות מאשר את התפקיד. להיות שוטר זה לא קל. יש המון פקודות מלמעלה. שישי-שבת הוא לא בבית, חגים הוא לא בבית. אבל בסוף זה מה שהוא אוהב ומאמין בו. היום אני כבר לא אומרת לו את זה".
מאיפה האמביציה להמשיך, כשהיחס הוא כזה?
"אנחנו אוהבים את המדינה שלנו. לא עשינו שום דבר רע. השוטרים בסך הכל רוצים לשמור על המדינה שלנו".
לאזרחים שמתייחסים בצורה מזלזלת לשוטרים אומרת אדרי, "תנשמו עמוק ותחשבו לפני שאתם מתפרצים על השוטרים. הם עושים מה שמוטל עליהם. הם רוצים שלא יהיה מרד בין האזרחים. אם השוטרים לא יגנו על המדינה הזו, תפרוץ פה מלחמת אחים. אנחנו מבינים את התסכול, אבל לא מקבלים את ההתנהגות".