יש יורש למספר 5 האגדי של הפועל בית שאן, איתן טייב. קוראים לו דוד טייב והוא בנו של הבלם המיתולוגי. כמו שזה נראה עד עכשיו, הכריזמה שם, הביצועים מרשימים אפילו יותר מהמקור והשם כמובן מחייב.
אבל רגע לפני שאתם מפנטזים על בלם העתיד הבא של נבחרת ישראל נציין שלא מדובר בכדורגל, אלא בתחום שונה לחלוטין: מוסיקה. על אף שאבא דחף מגיל צעיר לכדורגל, טייב ג'וניור בחר לממש את הכישרון האמנותי שלו דווקא על הבמה: "כשהייתי קטן אבא שלח אותי לחוגים של כדורגל אבל אף פעם לא התחברתי", הוא מודה. "תמיד הייתי בנאדם של יצירה, פחות בצד הפיזי".
דוד טייב (24) המתגורר בבית שאן הוציא לאחרונה לאוויר את שני שיריו המשמעותיים ביותר עד כה, 'שמיים באדום' שיצא לפני כחודש ו'הקוד' שיצא לפני שבוע. בסך הכל יש לו חמישה סינגלים, שחלקם כבר הספיקו להתנגן ב'רדיו קול רגע'. על פי המבקרים, לזמר הבית־שאני מצפה עתיד ורוד.
"אני מתעסק בהיפ הופ כבר מגיל 14", הוא מספר, "התחלתי בצורה חובבנית. בגיל 15 הוצאתי את השיר הראשון שלי ועם השנים התפתחתי. בגיל 21 הוצאתי את הסינגל הרציני הראשון שלי, 'זכרונות בזמנים אפלים'. מגיל קטן נמשכתי לסאונדים של ההיפ־הופ. בתור ילד תמיד דמיינתי את עצמי הופך להיות כמו הראפרים שאהבתי לשמוע וגורם לאנשים אחרים להרגיש את מה שאני הרגשתי כילד ששומע את הזמרים האהובים עליו. בהתחלה זה היה אמינם ואחר כך התחברתי גם לראפרים בארץ, כמו סבלימינל, שהיה מאוד חזק בתקופה הזו. בתקופה שאני התחלתי לא היה עניין בז'אנר הזה ואנשים לא שמעו היפ־הופ כמו היום".
כראפר הלכת על כל ההופעה? כובעים, שרשראות, בגדים רחבים?
"לא, האמת שפחות התחברתי לווייב הזה. היה לי סטייל משלי".
"הרגשתי שעולמי חרב"
המשיכה למוסיקה, הוא מודה, היתה גם מפלט מתקופה לא נעימה שחווה עם ה'עליהום' הגדול על אביו, בעקבות אותו משחק נגד בית"ר ירושלים בעונת 98', שלימים כונה 'משחק השרוכים'. "היתה תקופה שכל הפרשייה יצאה וכל הילדים בבית הספר הכירו את אבא והתחילו להקניט אותי בנושא הזה. אבא שלי הגיע לבית הספר ונתן להם הרצאה על זה. כן, המוסיקה היתה מפלט עבורי, אז ובכל החיים".
ולא סתם מוסיקה: טייב הצעיר מנגן מה שהוא מגדיר כהיפ־הופ בשילוב של רוק, מה שיוצר את מוסיקת הטראפ.
תסביר לנו מה זו מוסיקת טראפ?
"זה ז'אנר מעולם ההיפ־הופ. זה לא רק ראפ כמו פעם, אלא משלב גם מלודיות. ז'אנר שהוא יותר שירתי. אני לוקח גם אלמנטים מעולם הרוק ומשלב הכל יחד. אני מנסה להביא וייב חדש לארץ, שמשלב כמה סגנונות. לקחתי השראות מכמה מקורות כדי ליצור משהו שונה. בשירים שלי אני שר על דברים מהחיים בצורה קצת יותר תיאטרלית".
השיר הכי מדובר שלו, 'שמיים אדומים', נכתב בהשראת הקורונה (איך לא) ונולד כתוצאה מחלום של טייב על סוף העולם שמגיע. "זה אחד החלומות שהיו לי אי שם בתחילת הסגר הראשון, בתקופה שהרגשתי ממש ריקנות. החלום היה שישראל נמצאת במלחמה גרעינית. השעה בחלום היתה שלוש לפנות בוקר והתחילו אזעקות. יצאתי החוצה וראיתי את כל השמיים אדומים. גם בני המשפחה שלי היו שם, הם הסתכלו עליי ובכו. הבנתי שהגיע הסוף. המשכנו להסתכל על השמיים האדומים וחיכינו למוות שלנו, ואז התעוררתי.
"הקונספט של החלום התחבר למה שהרגשתי באותה תקופה. הרגשתי שעולמי חרב, והשמיים האדומים היו מטאפורה לזה".
"יש לי כבר קהל"
בזמן שהוא עובד קשה ומחכה לפריצה הגדולה הוא עובד במקביל גם ככבאי. "בשירות הצבאי הייתי כבאי והמשכתי גם שנתיים קבע בחיל האוויר ככבאי. הייתי צריך להתחיל קורס כבאות בנתב"ג אבל בדיוק התחילה הקורונה, וכרגע אני בחל"ת. המוסיקה זו תשוקה, אבל בסוף צריך להביא גם פרנסה".
על הרגע שבו שמע לראשונה שיר שלו מתנגן ברדיו הוא אומר, "זה היה מאוד מרגש. סבתא שלי היתה בבית, פתחה את הרדיו ופתאום שמעה את השיר שלי. בשביל הרגעים האלה עושים מוסיקה".
יש כבר אנשים שמזהים אותך?
"בוודאי. יש לי כבר קהל של מאזינים ששולחים לי הודעות שהם שומעים את השיר שלי באופן יומיומי ואוהבים את השירים שלי, וזה כיף".
מה עם לעשות קיצורי דרך באמצעות תוכנית ריאליטי של שירה?
"יצא לי לכתוב לאחותי איזה סינגל, פנו אליה מ'הכוכב הבא' והיא לא רצתה לגשת. במקום זה הם דיברו איתי, אבל הייתי פחות מעוניין, כי בסוף הם לא מחפשים אנשים מהז'אנר שלי ולא רציתי להיזכר כפליט ריאליטי. ראיתי מה קרה לראפרים שהלכו לתוכניות האלה. אני מעדיף לעשות את הדרך שלי, בלי להיות מחויב לאף אחד".
הכבאי המזמר מודה שאין לו רצון להישאר בביצה המקומית, והוא חולם להגיע גבוה. "אני שואף להגיע למקומות הכי גבוהים שיש. להגיע לכולם, גם בחו"ל. כמובן, הרצון הוא גם להתחיל להופיע. הבמה זה הדבר הכי חשוב".