ענף הבנייה בישראל הוא תחום שנשלט על ידי רוב גברי מובהק. רונית ניסנוב מחצור הגלילית היא האשה היחידה בארץ שמכהנת בתפקיד מפקחת הנדסה בחברת עמידר. בתפקידה היא מפקחת על השיפוצים הנעשים בדירות עמידר באיזור הגליל העליון וביישובים שלומי, מעלות, חצור הגלילית וראש פינה.
ניסנוב, שהתגוררה בעצמה בעבר בדירת דיור ציבורי, התחילה מלמטה והתקדמה בסולם התפקידים עד לתפקיד שבו היא נמצאת היום. השבוע היא מבקשת להעביר מסר לנשים שאין דבר העומד בפני הרצון: "כל אשה יכולה לפרוץ את תקרת הזכוכית. אם את רוצה לכי על זה בלי לפחד".
ניסנוב, 42, אם חד הורית לשני ילדים ותושבת חצור הגלילית, התחילה לעבוד בחברת עמידר לפני 13 שנים כפקידת הנדסה בחצי משרה. כעבור שנה התחילה לעבוד בהיקף של משרה מלאה ולאחר חמש שנים קודמה לתפקיד רכזת הנדסה, כשתוך כדי התקופה למדה במכללת צפת הנדסאות בניין במסלול ערב. הדבר התאפשר היות ועמידר מאפשרת לעובדיה פיתוח אישי ומקצועי, ומעודדת רכישת השכלה גבוהה.
"הייתי נוסעת מחצור הגלילית לעבודה בנוף הגליל ובערב נוסעת משם למכללת צפת. הייתי מסיימת ללמוד ב-9 וחצי בלילה וב-10 חוזרת לבית, כך התנהלתי במשך שלוש וחצי שנים", סיפרה בגאווה.
למרות הקושי הצליחה ניסנוב לתמרן בין הבית, העבודה והלימודים. "היה לי ממש כיף כי מאוד אהבתי את הלימודים ואת תחום הנדסת הבניין". היא אומרת.
מיד כשסיימה את הלימודים וקיבלה את תעודת הנדסאי בניין קודמה ניסנוב לתפקיד מפקחת הנדסה בחברת עמידר וכאמור היא האישה היחידה המכהנת בתפקיד זה.
איך זה להיות אישה בתפקיד כזה שנשלט כולו על ידי גברים?
"כיף לי וטוב לי בתפקיד ואני מאוד שמחה שעשיתי את הצעד הזה, למרות שמאוד פחדתי בהתחלה לטפס על גגות ולהתמודד עם קבלנים. העבודה שלי מתנהלת נטו מול גברים, זה הזוי. הגדירו את זה כעולם של גברים. עם זאת אני רוצה להוות דוגמה לנשים אחרות, שידעו שהכל אפשרי. כל אישה יכולה לפרוץ את תקרת הזכוכית, אם את רוצה לכי על זה".
איך מתייחסים אלייך העמיתים בעבודה?
"בכל הכבוד הראוי. כמובן שלמדתי לפתח שרירים אחרים ואופי אחר לצד סיבולת וקשיחות כי זה מה שיש. אם את אשה מנסים לדרוך עלייך, או לעבוד עלייך ולהקטין אותך. זה עצוב אבל זה עדיין קורה במאה ה-21. אבל כשאת מפתחת את החוסן הזה אז הם מבינים שמי שעומדת מולם היא לא אשה קטנה, היא אשה גדולה".
כוח רצון והתמדה
בתפקידה מפקחת ניסנוב על שיפוצי הדירות השייכים לחברת עמידר הכוללים למשל ביצוע החלפת קווי ביוב, איטום גגות, התקנת ושיפוץ דודים כמו גם בקרה אינטנסיבית על תהליך העבודה. כדיירת שהתגוררה בעצמה במשך שנתיים בדירה השייכת לדיור ציבורי ולאחר מכן רכשה אותה, היא מודעת היטב לבעיות ולמצוקות של הדיירים.
"יש הרבה סיטואציות שאני נכנסת לדירה ורואה את הייאוש של הדיירת שעומדת מולי. אני מעודדת ומחזקת אותה ואני יוצאת משם רק כשהיא מחוייכת ומחוזקת. אני מספרת לה שגם אני הייתי במקום שלה ושאפשר לצאת מהמעגל הזה. כשאני מספרת להן את המסלול שעברתי הן מתפלאות ואפילו קצת חושבות שאני לא אמיתית. אבל אני אמיתית והייתי שם, זה קטן על כולנו והכל עניין של כוח רצון והתמדה".
באלו בעיות והתמודדויות את נתקלת במסגרת העבודה שלך?
"לאחרונה הגעתי לדירה בעקבות תלונה שקיבלנו הרווחה שהיא מוזנחת. גר בה קשיש ערירי בן 80 פלוס שחי בתת תנאים, בגלל שהוא גר בגפו ולא בגלל שעמידר אשמה. בהתחלה הוא סירב שניכנס אבל בשיתוף פעולה עם הרווחה והשכנים, בסוף הוא התרצה. אנחנו עכשיו בעיצומו של תהליך שיפוץ הדירה ונמצאים במגעים עם הרווחה לארגן לו מיטה ראויה וריהוט בסיסי לבית".
יש לך סיפוק מהעבודה הזו?
"כמובן שאני מרגישה סיפוק. אני עושה את התפקיד ומקבלת עבורו משכורת. כל מה שאני עושה אני עושה על הצד הטוב ביותר כדי שהדייר שעומד מולי יוכל לחיות חיים טובים".
איך את מתמודדת מבחינה נפשית עם סיטואציות כאלה?
"יש הרבה מקרים לא פשוטים מדי יום של אנשים עם מוגבלויות שאני נתקלת בהם. אני רגישה מאוד מולם ועוזרת להם במסגרת תפקידי. לא הייתה אף סיטואציה שהייתי צריכה תקציב לשיפוץ דחוף ולא היה לי. אם אני מתקשרת למנהל הנדסה ודורשת תקציב לשיפוץ - אני תמיד מקבלת. אין כזה דבר שלא יארגנו לי תקציב".
מה השאיפות שלך הלאה?
"אין לי כל כך איפה להתקדם במסלול שלי והכל די תקוע. כי ברגע שמגיעים לתפקיד של פיקוח, אין איפה להתקדם, אבל יש לי שאיפות. כמובן שזה עדיין לא נגמר והשמיים הם הגבול. יש לי עוד תקרות לפרוץ".