אבא גנוב
מתחם ה'לידו' בטבריה
● שנה: 1987.
● שחקנים ראשיים: יהודה ברקן, אלונה קמחי, קרן מור.
● תקציר: ברקן הוא יצחק בן דוד ('צ'יקו'), דייג שגר בספינה בכנרת ומגדל לבד את בנו בן השמונה, לאחר שגרושתו (קרן מור) עברה לגור בארצות הברית. הדרמה מתחילה כאשר האם מגיעה לארץ ותובעת לקבל חזקה על הילד. הסרט הפך מיד לסרט קאלט ולאחד הסרטים הישראלים האהובים בכל הזמנים.
● לוקיישן: חלק גדול מהסרט צולם במתחם ה'לידו', ביציאה הצפונית מטבריה. זהו אחד מסמליה של העיר עוד מתקופת השלטון הבריטי; במתחם שוכנות המסעדות 'פגודה' ו'דקס' וכן מעגן הלידו, שממנו יוצאות ספינות הטיולים המפורסמות. אחת מהספינות הללו, 'לידו 2', נבחרה לשמש כספינתו של צ'יקו הדייג בסרט. הספינה מוצבת עד היום בפתח מתחם ה'לידו', כמזכרת לאותם ימים.
● סצנה מפורסמת: יהודה ברקן נפרד מבנו בדמעות ברחבת המעגן.
יהלי רחלי דדון מטבריה השתתפה בסצנת הפתיחה של הסרט, שם היא מגלמת את המאהבת של בן דוד (ברקן). "זו הסצנה שבתחילת הסרט. אני הייתי כאילו המאהבת שלו ללילה ואז הילד מגיע ושואל מי אני, והוא עונה לו שהוא לא מכיר - כאילו אני עוד עוברת אורח. סצנה נועזת כזו לא היתה מקובלת בכלל בזמנים ההם, ובטח לא בעיר שמרנית כמו טבריה", היא מספרת השבוע. דדון, בת 57, עובדת מדינה, היתה בת 25 כשצולם הסרט.
איך הגעת להשתתף בסרט?
"מזי חצב, אשתו של חיים חצב מטבריה שהיה באותו זמן כתב במקומונים של העיר, פנתה אליי בעקבות תמונות שלי שהיו מתפרסמות כל שבוע במדורי הרכילות בעיתונים. הייתי אישה יפה בעברי. עוד לפני שידעתי מה התפקיד שמחתי מאוד ואמרתי כן".
איך היתה החוויה?
"מרגשת ומפתיעה. צילמנו את הסצנה המון פעמים. זה לא היה תלוי רק בי: שכבתי כמו אבן, התאורן מעליי עם הפרוז'קטור בתוך המיטה, ועשרים איש מסביב - כי המאפרת היתה צריכה לתקן לברקן את הסומק ואת המייק־אפ, או כי הילד לא אמר נכון את המשפט והיה צריך לחזור. עשרים אנשי צוות בתוך תא קטן מאוד בספינה, זה היה מוזר. הייתי מאוד נרגשת אבל זו היתה חוויה".
כמה פעמים ראית את הסרט?
"רק פעם אחת, כשהוא הוקרן בקולנוע. מאז לא יצא לי לראות אותו".
איך יהודה ברקן במציאות?
"הוא היה מדהים ומקסים. כל אנשי הצוות היו נחמדים ולבביים. ישבתי לאכול איתם גם ארוחת צהריים. כל הסצנה שלי היא שתי דקות, אבל לקח כמעט חצי יום לצלם אותה".
איך זה להיות על המסך הגדול?
"מרגש מאוד. תמיד נחשבתי ליוצאת דופן, המצלמה מאוד אוהבת אותי ותמיד אהבתי להצטלם. היה די מפחיד לראות אותי על המסך הגדול. אני זוכרת שהלכתי לסרט עם אחותי זכרה לברכה וישבנו בשורה האחרונה, צמוד לדלת, כדי שאני אוכל לברוח ראשונה. אמא שלי חששה בהתחלה מה יגידו האנשים והדודים ואמרתי לה שאני מאוד רוצה ולא שואלת אף אחד, אני ילדה מספיק גדולה. אבל כשהייתי בתוך הסרט אני מודה שקרביי התהפכו והתרגשתי מאוד. איך שהגיעה הסצנה שלי, מתוך כל הדממה שבקולנוע שמעתי קריאות 'הנה רחל דדון'. זה היה מביך ומרגש כאחד. כולם חיכו לראות אותי, אחת משלנו משחקת בסרט".
איך את רואה את זה במבט לאחור?
"אני שמחה שלקחתי בזה חלק. אני בת 57 ועד היום מדברים איתי על זה. לי זה מחמיא, זו היתה חוויה מעניינת וכיפית".
בופור
מבצר נמרוד (קלעת נמרוד)
● שנה: 2007.
● שחקנים ראשיים: אושרי כהן, אלי אלטוניו, איתי תורג'מן, איתי טיראן, אוהד קנולר.
● תקציר: הסרט משנת 2007 בבימויו של יוסף סידר מתאר את שגרת היומיום הקשה של חיילי צה"ל במוצב הבופור, בחודשים שלפני הנסיגה מלבנון. הוא מבוסס על הספר 'אם יש גן עדן' של רון לשם, שגם היה שותף לכתיבת התסריט. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
● לוקיישן: הסרט צולם כולו בגן הלאומי מבצר נמרוד (קלעת נמרוד), מבצר ארכיאולוגי מימי הביניים למרגלות החרמון. האתר נמצא היום בניהולה של רשות הטבע והגנים, שנידבה את השטח לצילומים.
● סצנה מפורסמת: הסצנה שבה כמה לוחמים נכנסים לחדר בתוך המבצר ומנהלים שיחה על מפקד המוצב לירז ליברטי (אושרי כהן). בסצנה הזו גם הרס"פ אושרי (אלי אלטוניו) מספר מה יעשה מיד כשישתחרר.
לצורך צילום הסרט נבנה מוצב המדמה את מוצב הבופור, כולל בונקרים תת־קרקעיים. על בניית המוצב היה אחראי יעקב איטח מראש פינה: "בדיוק השתחררתי משירות קבע בצבא, שם הייתי בונה מוצבים", הוא מספר. "עבדתי גם בבופור ובכל המוצבים שם. הפקת הסרט רצתה שהצבא יבנה את המוצב, אבל הפיקוד לא אישר והפנה אותם אליי. המפיק והבמאי באו אליי ושכנעו אותי לעשות להם את העבודה. עשינו דגם דומה למוצב הבופור עצמו. מי שמכיר את הבופור מזהה מיד שהוא לא המקור, אבל יש בו הרבה דמיון".
איך היתה החוויה?
"הייתי במשך חודש על סט הצילומים, כל זמן העבודה על הסרט; ואז פירקנו את הכל. באותה הזדמנות עזרנו גם לרשות הטבע והגנים וסידרנו להם את החניה כמו שצריך. כל השחקנים הראשיים והמפיק היו אצלי בבית, והיה נחמד. אני זוכר שהיה ויכוח ובעיות בהתחלה על שחקני הסרט, שחלקם לא שירתו בצבא".
טעות במספר
'חמי טבריה הצעירה'
● שנה: 1979.
● שחקנים ראשיים: שייקה אופיר, זאב רווח, ישראל גוריון, שולה רווח, אופליה שטראל.
● תקציר: הסרט הוא מז'אנר קומדיית הטעויות, שהיה נפוץ בקולנוע הישראלי באותה תקופה. שני חברים, זאביק (זאב רווח) ושרול (ישראל גוריון), מספרים לנשותיהם שהם יוצאים למילואים אבל למעשה 'בורחים' לנופש בבית מלון בטבריה. אשתו של זאביק רואה אותו בטלוויזיה בטקס 'נערת המים' שנערך בטבריה ויוצאת בעקבותיו. במלון יש עובד שדומה להפליא לזאביק, וכך נוצרות סיטואציות של טעויות בזיהוי ושלל מצבים משעשעים.
● לוקיישן: 'חמי טבריה הצעירה', תוספת שנבנתה בשנות ה־70 למתחם חמי טבריה, הידוע במעיינות החמים שלו. ב'חמי טבריה הצעירה' יש גם בריכות, חדר כושר וחוף פרטי; המתחם ממוקם ביציאה הדרומית מטבריה, סמוך לקברו של רבי מאיר בעל הנס ולגן הלאומי 'חמת טבריה'.
● סצנה מפורסמת: סצנת הסיום המצולמת על המדשאה במקום, ובה נראים גיבורי הסרט בורחים לעבר החוף. בסצנה נוספת בסרט עומדים זאביק (זאב רווח) ושרוליק (ישראל גוריון) על הגשר המפורסם - שכבר איננו קיים - בחוף ומנסים לדוג דגים באמצעות חכה; בסופו של דבר מצליח זאביק להעלות דג בחכתו, אבל אז יוצא לפתע צוללן מהמים ולוקח לו את הדג. הצוללן, אגב, הוא דוד כהן ז"ל מטבריה, שכונה בפי הטבריינים 'גולדה'.
בתו של דוד, גלי כהן (53) מטבריה, עובדת היום ב'חמי טבריה'. היא זוכרת את יום הצילומים במקום: "אבי היה דייג ושיטת הדיג שלו היתה בצלילה", היא מספרת. "מישהו מהפקת הסרט חיפש צוללן בשביל הסצנה הזו, ויצר קשר עם אבא שלי. אני, אחיי ואחיותיי היינו עם אבא שלי כשצילמו את הסרט. אני הייתי אז בת 12. זו היתה חוויה נהדרת בשבילי. אבא שלי בא עם כל ציוד הצלילה שלו והיינו ממש גאים בו. זה היה בשבילנו יום של כיף והתרחצנו במרחצאות. אני זוכרת את אשתו דאז של זאב רווח, שגם היא השתתפה בסרט, ואת צוותי הצילום שהיו שם. אני עובדת ב'חמי טבריה' כבר 32 שנה, והזיכרון הזה מגיל 12 חקוק בי עד היום".
אביבה אהובתי
שכונת רבי עקיבא בטבריה
● שנה: 2006.
● שחקנים ראשיים: אסי לוי, רותם אבוהב, ששון גבאי, דרור קרן.
● תקציר: הסרט מספר על אישה קשת יום, טבחית בבית מלון בטבריה שחולמת להיות סופרת, אך אינה מעזה לפרסם את סיפוריה. את הסרט ביים יליד טבריה שמי זרחין, והוא צולם בחלקו על רקע נופיה של טבריה. שש שנים לאחר מכן ביים זרחין את הסרט 'העולם מצחיק', שצולם אף הוא בטבריה.
לוקיישן: שכונת רבי עקיבא בטבריה, הממוקמת על צלע ההר וקרויה על שמו של התנא רבי עקיבא, הקבור סמוך למקום. דיירי השכונה שנבנתה בשנות ה־70 משתייכים לחתך סוציו־אקונומי נמוך מהממוצע, וחלקם שרויים במצוקה כלכלית.
● סצנה מפורסמת: סצנת הפתיחה של הסרט, שבה נראה הרחוב הראשי של השכונה.
אוקסנה גודזיקר, תושבת השכונה, זוכרת היטב את צוות הצילום שפשט על המקום: "זה היה במלחמת לבנון השנייה", היא מספרת. "אני זוכרת את כוכבת הסרט רותם אבוהב שהצטלמה שם, אבל התרשמתי יותר מציוד הצילום שהביאו לשטח. זה היה כיף וקצת שינוי מכל הריצות שעשינו למרחב המוגן. היתה גאווה והיה כיף לראות את השכונה שלנו על המסך הגדול בקולנוע".
רכבת העמק
קיבוץ מזרע
● שנה: 1989.
● שחקנים ראשיים: דן תורג'מן, עמי אושפיץ, נטע מורן, תומי יואל.
● תקציר: נער מתבגר בשנות ה־50 בקיבוץ בעמק זוכר את העשן של רכבת העמק האגדית החוצה את השדות, וחולם לראותה שוב. בהמשך הוא מגשים את חלומו.
17 צפייה בגלריה
מגדל המים וחצר הראשונים בקיבוץ מזרע. לוקיישן מרכזי בסרט 'רכבת העמק'
(צילום: שרון צור)
● לוקיישן: קיבוץ מזרע שבמועצה האזורית עמק יזרעאל. רוב הסרט מתרחש בשדות של הקיבוץ ובמקומות מרכזיים בו, כמו חצר הקיבוץ ההיסטורית ומגרש הכדורסל.
● סצנה מפורסמת: ברגע השיא של הסרט נראים הקוצרים בזמן תחרות הקציר המסורתית, כשלפתע פורץ לפריים גיבור הסרט גדי (דן תורג'מן) עם קטר הרכבת, שאותו בנה מחלקי טרקטור. בכך הוא מוכיח את התזה שלו, שאפשר להשתמש במסילה הקיימת של רכבת העמק להובלת משאות וקווי השקיה.
במאי הסרט יונתן פז הוא בן קיבוץ מזרע. הוא אומר כי גיבור הסרט הוא למעשה הוא־עצמו כילד: "אני חבר קיבוץ מזרע והסרט הוא בעצם סיפור אוטוביוגרפי על ילדותי ונעוריי. גדי, גיבור הסרט, הוא בעצם אני".
הסודות
צפת וסמטאותיה
● שנה: 2007.
● שחקנים ראשיים: אניה בוקשטיין, פאני ארדן, מיכל שטמלר, אדיר מילר.
● תקציר: הסרט בבימויו של אבי נשר מתמקד בקבוצת נערות דתיות הלומדות במדרשה בעיר צפת. במהלך שנת הלימודים במדרשה נפגשות התלמידות עם אנוק הצרפתייה (פאני ארדן) שריצתה מאסר בכלא, פגישה שמערערת את עולמן וגורמת להן לחקור את העולם החילוני ואת סודותיו.
● לוקיישן: הסרט צולם ברובו בסמטאות העיר העתיקה בצפת. חלק מצילומי הפנים נערכו במלון 'רימונים' בעיר ובבית שבבו.
יונה עמר (72), יו"ר הועד למען החייל בצפת, מרום הגליל וחצור, ליווה את צוות הצילום של הסרט בימי הצילום שנערכו בעיר. "הם פנו לראש העיר דאז ישי מימון וביקשו ממנו שידאג להם למישהו שמכיר את סמטאות צפת, שילווה אותם", הוא מספר איך הגיע להיות מעורב בסרט, "זו עבודה שדרשה הרבה לוגיסטיקה, כמו תיאום של הבאת שחקנים וניצבים, למצוא לוקיישנים של צילום בעיר ולדאוג לכל הצרכים הטכניים של הצוות, כמו אירוח בבתי מלון".
איך אתה מסכם את החוויה?
"רק עכשיו, כשאני צופה בסרט, אני מבין איך הסרט עובד מאחורי הקלעים. זה מעניין מה שאפשר ליצור. כשצוות הצילום היה צריך, למשל, שיירד גשם, הם הביאו מכשיר מיוחד שמפזר מים ומדמה גשם. העיר צפת התאימה מאוד ליוצרי הסרט מבחינת הטופוגרפיה של הסמטאות, גיבורת הסרט שבאה ללמוד במדרשה וכל נושא החזרה בתשובה. צפת מאוד קסומה עם הסמטאות היפות והמבנים בעיר העתיקה. הערך המוסף של הסרט מבחינתי הוא התרומה שלו לתיירות בצפת. הבמאי אבי נשר אמר לי שבכל מקום שבו הוא הסריט אנשים באו אחר כך לטייל ולראות את המקום. כשאתה רואה סרט אתה רוצה לבקר ולראות את המקום שבו הוא צולם. הייתי לא מזמן בטיול שורשים במרוקו וזיהיתי שם מערות ומדבריות שצולמו בכל מיני סרטים שראיתי בעבר, וזה התחבר לי".
איך היה לפגוש את הכוכבים של הסרט?
"הביאו לסרט שחקנית מאוד מפורסמת מצרפת (פאני ארדן - ד.ד). אני זוכר שכשהיינו באמצע הצילומים עם השחקנית באחת הסמטאות עברה לידינו קבוצה של תיירים מצרפת שנעצרו, היו בהלם והתרגשו לראות אותה. עקבתי גם אחרי ההתפתחות המקצועית של השחקנית הראשית, אניה בוקשטיין, מאז ששיחקה בסרט ועד היום. ראיתי שהיא משחקת בתיאטרון ובסרטים, וגם זמרת. אדיר מילר גילם בסרט אברך חרדי והצטלמתי יחד איתו בכמה תמונות יפות".
יש סצנה מיוחדת מהסרט שאתה זוכר?
"אני זוכר סצנה שצולמה בכיכר אשתם בצפת, שבה אברכים יורדים מהאוטובוס וביניהם אדיר מילר. הבאתי בשבילה קבוצה של עשרה בחורים צעירים אחרי צבא, שהתחפשו לחרדים. היתה עוד סצנה שמראה איך גיבורת הסרט אניה בוקשטיין מגיעה לצפת. צילמו לצורך כך מאזור העיר העתיקה את האוטובוס שמגיע מחיפה לצפת, על הכביש שמחבר בין כפר שמאי ומירון לצפת".