עד לפני מלחמת 'חרבות ברזל' מרפאת כללית במרכז העיר טבריה, מול התחנה המרכזית, שירתה כ-5,000 לקוחות. אבל עם פרוץ המלחמה והגעתם של אלפי מפונים מאזור הצפון והדרום לבתי המלון בעיר - המרפאה הפכה לאחת הגדולות באזור והיום היא משרתת לא פחות מכ-14 אלף מטופלים.
המרפאה, שמנוהלת על ידי ד"ר אירינה ז'קוב מרמת ישי, הפכה למעשה למרפאה מארחת, שכבר שבעה חודשים היא מעניקה שירות רפואי ראשוני לכ-9,000 מפונים.
העובדה שמספר המטופלים של המרפאה יותר מהכפיל את עצמו דרש מהצוותים להתאים את עצמם למצב. ואכן כך הם עשו – הם הפשילו שרוולים, בנו תוכנית עבודה מדויקת, ארגנו מחדש את שעות העבודה והצליחו לעמוד בעמוס האדיר של המטופלים שהחל לזרום אליהם.
מסביב לשעון
המרפאה במרכז טבריה כוללת שלושה רופאי משפחה – ד"ר עבדאלמג'ד זועבי, ד"ר מוסא ופא וד"ר ז'קוב. עובדים בה גם חמש אחיות - רנא דראושה (מנהלת הסיעוד), נועה זהבי, רואן עיסא, נופר שלמה, ופא מוחמד.
צוות המשרד כולל את המנהל האדמיניסטרטיבי יעקב אברהם והמזכירות גלית גואטה וטלי דואב ועובדות המשק קמר בכר ואירינה קוזמין.
כמו כן עובדים במרפאה שני רופאים מקצועיים: גריאטרי ויועץ סכרת.
"המרפאה ביום בהיר אחד עברה ממצב של שיגרה למצב של עבודה מסביב לשעון", סיפרה ד"ר ז'קוב, "מהרגע הראשון ראינו מול העיניים שלנו דבר אחד: איך אנחנו ממשיכים לשרת את המטופלים שלנו בצורה הטובה ביותר, המקצועית, הנעימה, הסבלנית ומסבירת הפנים. על זה אני וכולם לא היינו מוכנים להתפשר. לכול הצוות היה ברור שלמרות שיש עומס של מטופלים אנחנו לא מוותרים לעצמנו וממשיכים לתת את השירות הכי טוב. הדגש היה – עובדים עם חיוך, סבלנות, מקצועיות ובעיקר עם הרבה רגישות".
מקבלים הערכה
ההתמודדות של המרפאה עם העבודה הרבה ראוי לציון לשבח. זה לא מובן מאליו להסתגל למצב כזה ולא לקרוס והעובדה שהמקום המשיך לתפקד בצורה הטובה ביותר אומר לא מעט על ההון האנושי של המרפאה. "נכנסנו לאירוע הזה כשיש במרפאה צוות טוב, מגובש, מחויב ומסור. בגלל זה הצלחנו במשימה הזו ואנחנו עדיין ממשיכים בה. ביושר אומר שזה קשה ושהעומס הוא לפעמים מעל למה שהכרנו, אבל אף אחד פה לא וויתר. היה לנו חשוב להיות רגישים עם המפונים שנמצאים במצב ריגשי לא פשוט. מדובר באנשים שביום בהיר אחד עזבו את הבתים שלהם ונכנסו לגור בחדר קטן במלון. זה דבר קשה מאוד".
מה סוד ההצלחה שלכם?
"אנחנו עובדים עם הלב. תמיד המטופלים יימצאו אצלנו אוזן קשבת. הרופאים והאחיות גילו אכפתיות בצורה מעוררת השראה. והיום אפשר להגיד שהמטופלים המפונים מרגישים במרפאה כמו בבית. זה מחמם את הלב גם לשמוע את ההערכה שלהם לצוות. הם מודים לנו מאוד על כל מה שאנחנו עושים בשבילם. יש הערכה לעבודה וכשאני רואה מטופל נכנס עם בעיה רפואית ויוצא מהרופא או האחות עם חיוך ורגוע, אני יודעת שאנחנו עושים את העבודה שלנו נכון. אני מבינה שלמרות כל הקושי הצלחנו בגדול. המדינה עוברת תקופה לא פשוטה וחשוב שכולנו נהיה תמיד אחד בשביל השני בכל מקום בתקווה שנחזור לימים שקטים במהרה".