ב-7 באוקטובר, בשבת השחורה, בשמחת תורה משפחת שנקר חגגה את החג. אילת, מנהלת המכון לריפוי בעיסוק של כללית מחוז צפון בנוף הגליל, מתמודדת עם מציאות שבה בניה וחתניה מגויסים, ומשפחתה פונתה לירושלים.
"כפיר, בני, משרת בקבע, היה אז בקורס מ"פים (מפקדי פלוגות וגדודים) ועם קבלת הידיעות הקשות, הוא יצא מוקדם בבוקר נלחם בקיבוץ בארי ובניר עם, וחילץ שם תושבים. בבוקר עוד הספיק לדאוג לאחיו, בני הבכור, שמתגורר בעוטף עזה. זכינו בנס והצליחו למנוע את כניסת המחבלים לישוב שלהם, אך החוויה הייתה קשה להם ולארבעת ילדיהם. למחרת גויסו 3 הבנים הנוספים. בשבועיים הראשונים, הנכדים היו אצלי, עם אמם, הדר, שעדיין מטפלת בהם לבד בתקופה הארוכה, במלון לאחר שנאלצה להתפנות. חוסר הידיעה, הדאגה, ההבנה שהעולם שלנו התהפך מצד אחד והצורך לעבוד, ולהיות שם בשביל האנשים, היה מאתגר.
להגיע לעבודה לאחר לילות ללא שינה, כשלעיתים לא ברור לך איך אנחנו ממשיכים ומטפלים בדברים שנראים היום פעוטים, לכאורה, כשהלב והמחשבות נמצאות במקום אחר" מספרת אילת.
אילת שנקר, 54, מתגוררת ביישוב מורשת, נשואה + 6, 3 בנים נשואים ובת נשואה טרייה, ו-5 נכדים מקסימים.
אילת מנהלת המכון לריפוי בעיסוק שיקומי בנוף הגליל ולתחום הגיעה בזכות האנשים, או יותר נכון הנשים המופלאות שבו.
"עשיתי שירות לאומי במכון התפתחות הילד של הכללית, ופגשתי שם אנשים מגוונים ומיוחדים, אבל התחברתי מאוד למרפאות בעיסוק. למקצועיות והאנושיות, לראייה המיוחדת שלהן את הילדים, החלטתי שזו השליחות שאני אמשיך לעסוק בה ונרשמתי ללימודים באוניברסיטת חיפה".
בתום הלימודים התגוררה בבקעה, ועבדה ביחידה להמשך טיפול בכללית והייתה אחראית על איזור העמק ועפולה, ובהמשך עם המעבר לישוב מורשת, החלה לעבוד במגדל העמק ובנוף הגליל.
לאחר 12 שנה ביחידה עברה לעבוד במכון השיקומי בנוף הגליל, ובהמשך התמחתה בטיפול בכף יד, טיפול בצלקות ועוד.
השיקום הינו בסיס העשייה המקצועית בריפוי בעיסוק, כשמטרת ההתערבות הינה לקדם ביצוע עצמאי של עיסוקי יומיום והשתתפות פעילה ומיטבית במארג החיים.
מכון ריפוי בעיסוק בנוף הגליל הינו אחד מ - 4 מכוני ריפוי בעיסוק הפועלים בקהילה, במחוז צפון בכללית, המתמקדים בשיקום הפיזיקלי על כל רבדיו ובכל גיל.
מכוני ריפוי בעיסוק בקהילה נותנים מענה טיפולי במצבים של פגיעות אורתופדיות, נוירולוגיות, כוויות, צלקות ובמצבים של שינויים קוגניטיביים.
מאז פרוץ המלחמה טופלו במכונים גם חיילי מילואים שנפצעו במהלך השירות ואזרחים ואזרחיות שנפגעו בשבת של ה-7 באוקטובר.
המרפאות והמרפאים בעיסוק במכונים פועלות כל העת למען חזרה לתפקוד וקידום בריאות המטופלים, ברגישות ובמקצועיות ראויה לציון.
"במכון שלנו עובדות עוד 3 מרפאות בעיסוק, והוא משרת מגוון אוכלוסיות ופגיעות כמו- פציעות, כוויות, מחלות מפרקים, בחולים קוגניטיביים, ובשנים האחרונות נוספו לנו גם מטופלי קורונה ופוסט קורונה ולאחרונה, לצערנו, גם פצועים ממלחמת חרבות ברזל" משתפת אילת.
בין העשייה המקצועית במרפאה לדאגה לשלום בניה וחתנה המשפחה, חגגה לאחרונה את נישואי הבת.
"החתן שוחרר מהמילואים לפני החתונה ולמרות החששות כל הבנים הצליחו להגיע לחתונה, ונפגשנו יחד כולנו לראשונה לאחר כ- 3 חודשים של לחימה וסערות נפש. פגישה ושמחה מיוחדת במינה לאור העובדה שלאירוסים לא הצליחו להגיע כולם. החתונה הגבירה את הסערות בתחושות וברגשות, אך הסבה התרגשות ושמחה רבה לכולנו".
המשפחה גאה ומתגאה בבניה הלוחמים ואיילת מספרת שכל מספר טלפון שאינה מכירה המופיע על צג מכשיר הנייד, גורם לה להחסיר פעימה, אך מספר דברים נותנים לה כוחות לעבור את התקופה, ולהצליח להיות שם בשביל כולם.
"הידיעה שהבנים שלי, עם שאר החיילים וכל העוסקים בניצחון, עושים את הדבר הנכון בעולם, הצודק וההכרחי. מגנים, מפיצים את האור, ונלחמים למען העם והמדינה שלנו נותן לי כח גם להיות שותפה בתפילה, להצלחתם, לניצחון והכרעת האויב המר שלנו, להשבת החטופים, להחלמה של הפצועים, ולמתן כוחות ורפואה למשפחות הנרצחים והנופלים. בתפילה אישית, תפילה עם הציבור, ותפילת נשים שמתקיימת אצלנו ביישוב, תפילה מפי אימהות, שמחזקת וממלאת. את החוסן אנחנו נותנים אחד לשני בתוך המשפחה המצומצמת והמורחבת.
אני מאמינה שרק יחד ננצח ולכן כל המשפחה התגייסה למאמץ המלחמתי והם משתתפים באיסוף כספים וציוד לחיילים, עוזרים למשפחות מגויסות, לחקלאי העוטף, למפונים, בפרויקטים רבים שכל כך הרבה אנשים מדהימים עוסקים בהם בעשיה ונתינה מעומק הלב, במסירות ובאהבה.
תודה גדולה לאייל, אישי, ולילדינו, החיילים והתומכים הנפלאים, שגיא והדר, עז ולינוי, כפיר ושחר, איתן, אסתר ואלרועי, וצוריה. על מסירות הנפש והכוחות שהם מעניקים בעוצמה, דאגה ובאחריות".
בשיתוף כללית מחוז צפון