שנים רבות מספור אני עובדת כתזונאית, ואני מצהירה קבל עם ועדה: זה התחום הכי מאתגר והכי חשוב. מדי יום לפני הגעתי למרפאת הילדים, אני נושמת עמוק, לוקחת אוויר ותתפלאו, גם כמה קוביות שוקולד. מניסיוני ובהתבסס על ספרות מקצועית אני טוענת שיש לשנות את הגדרת המטרות ואת מה שנחשב להצלחה טיפולית. ראשית, יש לחלק לפי מצב קיים וקבוצות גיל: עד גיל 4-5 הדרכת הורים למניעה/עיכוב השמנה, מעבר לגיל זה או כשכבר קיימת השמנה יש להתייחס לתופעה בצורה אחרת, וזה לב הכתבה.
המעגל השלילי והמוקשים בדרך
בל נשכח כי המטרה היא לגדל אדם מאושר ובריא. אז מה בעצם הבעיה בהשמנה: אסתטיקה או בריאות? לעיתים קרובות נגיד "בריאות" אבל נתכוון ל"אסתטיקה". מכאן נגזרות התנהגויות המפספסות את שורש הבעיה ולעתים קרובות מחמירות אותה. כאשר מתמקדים במשקל כסמן לנראות (ואף לבריאות) אנו עלולים להישאב למעגל שלילי שבמקרים רבים פוגע בדימוי העצמי של הילד, ההורה ובאווירה הכללית בבית. המעגל השלילי מתבטא ב"מוקשים" ידועים: נושא הכמויות! "כמה שהוא אוכל", והילד "שתמיד רעב". הבה נאיר את הנושא באור אחר:
בלבול בין הבעיה לבין התסמין -
אם יש כאב בטן וניקח תרופה נגד כאבים, האם טיפלנו בבעיה או בתסמין? בלי לברר מדוע הבטן כואבת, לא עשינו כלום, ואם הסיבה משמעותית ייגרם נזק בהמשך. גם השמנה לרוב היא תסמין, והטיפול חייב להיקבע בהתאם לגורם. האם ישנן סיבות רפואיות, תרופתיות, גנטיות, או סביבתיות?
השמנה כשהיא כבר קיימת לא תמיד הפיכה-
בעיקר לא כשהיא משמעותית. בטח שלא בטווח הקצר. יש לעשות את המיטב ולהתמקד בבריאות גופנית ורגשית. מטרות איכותניות (איך ומה אוכלים) על פני כמותיות (כמה אוכלים, כמה שוקלים) תמיד מגבירות סיכויי הצלחה ומאפשרות גם הצלחה חלקית ולא גישה של הכל-או-לא-כלום.
זאת ועוד, דור הילדים הנוכחי מתמודד עם ילדות חריגה מאין כמוה. החל מ-2020 הם מתמודדים עם קורונה, מלחמה, אזעקות ופחדים. עבור ילד בן 10 מדובר במחצית חייו, השנים המשמעותיות בהתפתחות שלו, ועדיין לא ברורות ההשפעות לטווח ארוך,כך שכאשר נכנסת משפחה לחדר הטיפול, היא למעשה נושאת עמה הרבה מאוד מטען שלא נראה לעין.
גם ציר הזמן נזיל, נוכחים בעיקר עבר ועתיד. ההורה מולי פתאום מתכווץ על הכיסא והופך לילד השמן שהיה, עם כל מה שעבר עליו. בנו, הילד, מתכופף קמעה, ואני רואה בעיניו לא רק את הכאב שלו אלא גם את השתקפות הכאב של אביו, וזה כבד לו. גם העתיד על הפרק, הדאגה ההורית המובנת: מה יקרה לילדי אם לא ירד במשקל. מה על בריאותו? החברים יצחקו עליו? זוגיות? יגייסו אותו לצבא? הוא יהיה כמו כולם? יש הרבה מאוד רגשות באוויר: בושה, אהבה, כעס, אשמה, כאב, צער, אכזבה.
משחק של טלפון שבור
כאשר פועלים מתוך סערת הרגשות הזו, לעיתים קרובות הכוונות הטובות של ההורה נקלטות באופן שונה מאוד אצל הילד. כמו במשחק "טלפון שבור". כמה דוגמאות:
כשהורה אומר: "אני לא רוצה שיצחקו עליך בגלל המשקל", הילד שומע: "צריך לתקן אותי כדי שיקבלו אותי. אני פחות ראוי לכבוד מחברים ומשפחה בגלל שאני שמן". כשהורה אומר: "אי אפשר להוציא את החטיפים, מדוע שהאחים הרזים יסבלו", הילד שומע: "אוכל בריא זה לא כיף, עונש. אם אהיה רזה כמוהם אוכל לאכול הכל".
כשהורה אומר: "אם לא אעצור אותך, אתה לא תפסיק לאכול", הילד שומע: "אני חלש ואי אפשר לסמוך עלי". נוגע ללב לשמוע את התחושות האלה, וגם אתם ודאי מתכווצים בחוסר נוחות כשאתם קוראים את זה. כעת קל יותר להבין מדוע לעיתים קרובות "הידע" לא עובד, כי הכשל הוא ב"איך". התוצאה היא שהילד האהוב והמיוחד שלנו לא מכיר במגוון היכולות והאיכויות שיש בו, ולומד רק להתבייש בעצמו, לא לאהוב את הגוף שלו, לאכול מהר ולחשוב רק על אוכל.
איך פורמים את הקשר?
התפקיד שלי כתזונאית הוא למצוא את קצה החוט ולהתיר בעדינות את הקשרים שהסתבכו. להתאים את התהליך לילד, לגיל, למשפחה ולאורח חייהם. עד גיל 10-12 התהליך יתבצע רק עם ההורים, כך משדרים להם את המסר שהנושא בתחום אחריותם, וזה מונע מעמסה רגשית על הילד. מדובר בתהליך לטווח ארוך, והמסר שלי להורים הוא: אל תרפו. לפעמים זה קשה משחשבתם, אבל לעיתים קרובות זה מוכיח את עצמו כתהליך קל מהצפוי. הדרך הנכונה היא לרוב הפשוטה ביותר. מה שלא עובד, לא עושים יותר חזק, אלא משנים. פתרון טוב אף פעם לא יוצר בעיה אחרת. היום אנחנו יודעים שדיאטה שמוגדרת על ידי תפריט, שעות אכילה וכמויות לא עובדת. לא אצל מבוגרים ובוודאי שלא אצל ילדים.
שיטות, כלים וטיפים חשובים
כאשר ילד מגיע לטיפול, דבר ראשון חייבים להבין מה הסיבה. למה דווקא עכשיו ומי היוזם. בשלב שני אני לומדת להכיר את הילד, מלידה ועד היום. הבסיס המשפחתי, האם חלו שינויים בחייו, מתי החלה העלייה במשקל, מה הוא אוהב, מה החוזקות שלו. לאחר מכן אני מבצעת מיפוי קונקרטי של העדפות האכילה שלו, לעיתים מפתיע לגלות שהילד דווקא אוהב ומעדיף אוכל בריא ומגוון. חשוב לבצע הדרכת הורים להורות סמכותית, כלומר ההורה חייב לדעת שהוא אחראי על הילד. הוא זה שצריך להעניק מסגרת משפחתית חמה אבל גם להציב גבולות ברורים, בהתאמה וקשב לאופי ואישיות ילדו. הורה חייב להבין איפה יש לו שליטה ומתי לשחרר.
חשוב להבחין בין אכילה מרעב לבין אכילה מרגש או חשיפה סביבתית. ההורה מלמד את הילד איך לאכול בדוגמה אישית ולא במילים, לכן ארוחת ערב משפחתית היא כר למידה פורה לכל שינוי תזונתי נדרש, כל עוד היא נעשית באווירה מהנה ועליזה. כאן מדברים על הכל - חוץ מאוכל. ההורה מדגים במעשיו אכילה מגוונת, בריאה וטעימה ומלמד בעקיפין קשב לגוף ומצבי רעב ושובע.
אני ממליצה למצוא בילוי משפחתי פעיל ולא סביב אוכל: חדר בריחה, באולינג, טיולי שטח ברגל וכו'. טיפ נוסף וחשוב הוא העצמת הילד: לתת לו מטלות מותאמות גיל מצד אחד ומציאת תחום עניין מאידך. והכי חשוב – ס ב ל נ ו ת, גמישות, וחוסר שיפוטיות.
כמה נקודת חשובות
מומלץ לספק מתקני ספורט וחוגים מגוונים לכל הגילאים ולכל המשקלים, כך שהספורט יהיה פעילות מהנה ולא רק אמצעי לירידה במשקל. חשוב ליצור סביבה שמעודדת יצירה, תחומי עניין חדשים ותזונה בריאה, מתוך הבנה שתחושת נוחות וביטחון משפיעה על ההתנהלות היומיומית. מכיתה ז' הילדים כבר עצמאיים. מומלץ לדחות את פתיחת יום הלימודים ל- 9:00. שעת שינה נוספת קריטית לריכוז, לרוגע, חיוניות ולארוחת בוקר מזינה. עייפות גוררת אכילת יתר.
לא פשוט למצוא בגדים יפים במידות גדולות. מרבית הטריגרים השליליים נובעים מחוסר מלתחה יפה שמתאימה לכל משקל. אם הילד מרגיש יפה ונוח בבגדיו, הוא יוכל להתנהל טוב יותר גם עם גופו. חברות האופנה בארץ ובעולם יכולות להרים את הכפפה ולהשקיע קצת יותר בגזרה מותאמת גוף ודור. מדוע לא לעצב בגדים יפים, לילדים בכל מידה? מרבית הטריגרים השליליים נובעים מהעדר מלתחה יפה לילדים בכל משקל. אם הילד מרגיש יפה ונוח בבגדים, הוא יטיב להתנהל גם עם גופו.
וכמובן, מחירי הירקות והפירות צריכים להיות נמוכים ונגישים לכל כיס, על מנת שכל משפחה תוכל לקנות שפע ירקות ופירות.
מסר להורים
אני רואה אתכם, אתם לא אשמים, כוונותיכם טובות. יש לכם אחריות. תעיפו את רעשי הרקע, תהיו הכי טובים שאתם יכולים להיות. ותזכרו, אתם לא לבד. אנחנו פה: אני וכל צוות תזונאיות הילדים שעובדות מכל הלב, בהובלת מיה וינשטיין טל, התזונאית המחוזית, שנותנת לנו גב להיות הכי טובות שאנחנו יכולות, עם אמונה בגישה של כל אחת, ושירותי בריאות כללית שמקנה לנו יכולת להתאים את התהליך למשפחה ולא להיפך.
ולסיום חידה:
יש לי ילד בן 9 בעודף משקל שאוכל מגוון, הרבה פירות וירקות, ומשחק כדורגל. אחיו בן ה-12 ילד רזה מאד, אוכל הרבה חטיפים ונמצא הרבה במחשב, את מי להביא לטיפול?
תשובה א – אף אחד. העבודה עם ההורים.
תשובה ב – הילד שבעודף משקל
תשובה ג – הילד עם החטיפים.
תשובה לא נכונה – ב'.
בשיתוף כללית וד"ר שרה יצחקי
פורסם לראשונה: 13:28, 18.03.25