ד"ר מרב סודרסקי, רופאת המשפחה של מרפאת קיבוץ משמר העמק, מומחית ברפואת משפחה בקופת החולים כללית ומנהלת לימודי המשך ברפואת משפחה בפקולטה לרפואה בטכניון, משלבת עבודה קלינית עם חינוך הדור הבא של רופאי המשפחה בישראל.
מאז ה-7 באוקטובר, ד"ר סודרסקי קיבלה על עצמה משימה מיוחדת - טיפול וליווי של 350 מפוני קיבוץ נחל עוז שהגיעו למשמר העמק. בעודה בכנס מקצועי בסלובניה כשפרצה המלחמה, החלה מיד לארגן מרחוק את המרפאה שלה לקליטת המפונים, מתוך ראייה מקצועית וכוללנית של הצרכים הייחודיים של אוכלוסייה שחוותה טראומה.
לקראת יום האישה הבינלאומי, ביקשנו לשמוע מד"ר סודרסקי על חוויותיה כאישה במערכת הבריאות: האם ובאיזה אופן השפיע המגדר שלה על התפתחותה המקצועית? מהי עמדתה לגבי המגמות המשתנות בלימודי הרפואה, שם היא מזהה רוב של סטודנטיות? כיצד היא רואה את הקשר בין התכונות הנחשבות "נשיות" לבין איכות הטיפול הרפואי?
"אישה יכולה לעשות הכל, והעולם הולך לשם"
כרופאה בכירה וכאשת חינוך רפואי של סטודנטים ומתמחים, ד"ר סודרסקי צופה בשינוי המתרחש בתחום. "מקצוע הרפואה הופך להיות נשי, קיים אחוז גבוה של נשים." לדבריה, "בין הסיבות התורמות לכך היא ההכשרה הארוכה במקצוע הרפואה כ-11-14 שנים עד להיותך רופא מומחה, תהליך הקבלה ללימודים ארוך, רק בגיל 30 מתחילים את ההשתכרות שבתחילה נמוכה יחסית. לעומת זאת, בלימודי מדעי המחשב, טכנולוגיה והייטק, ההכשרה קצרה יותר וכך גם הדרך להשתכרות ותנאים נוחים. תנאי העבודה ברפואה קשוחים ואנשים פחות מתלהבים מהמחוייבות הזו. גברים מנסים ללכת למקומות יותר פרודוקטיביים בפחות זמן. התמחויות שנחשבו כגבריות הפכו לנשיות יותר. לאט לאט היוצרות מתהפכות, יש יותר רופאות נשים. רואים את זה גם בפקולטות לרפואה."
היא מציינת כי לאורך הקריירה שלה, היותה אישה לא היוותה מכשול. "עצם היותי אישה לא פגע בי, ואפילו להיפך. יש מיומנויות נשיות שעוזרות - מולטי טאסקינג, רגישות ואינטואיציות מאוד חזקות." לקראת יום האישה, המסר של ד"ר סודרסקי ברור: "אני בעד לאמץ את התכונות הנשיות כחוזקה וללכת איתן קדימה במקום להגיע ממקום מקופח. אישה יכולה לעשות הכל, והעולם הולך לשם."
כשהקהילה המקומית והמקצועית מתגייסות
באשר לטיפול במפונים, בו עוסקת ד"ר סודרסקי כבר שנה וחצי, כוחה של הקהילה והחברה בא לידי ביטוי כבר בימים הראשונים. "עם פרוץ האירועים והידיעה כי לקיבוצים הגיעו מפונים רבים, מתמחים ברפואת משפחה יצרו קשר וביקשו להתנדב, והיו שותפים לעבודה במרפאה עם המפונים. במקביל, הוקם בקיבוץ משמר העמק גוף לטיפול במענה נפשי מיידי למפונים, הגוף נוצר מהכוחות המקומיים של עוסיו"ת פסיכולוגיות.ים ומטפלים שונים שבהמשך "חברו לכוחות" בריאות הנפש מהקופה כולל "חוסן". "הכללית עשתה דבר מדהים - פתחה את התיקים הרפואיים, והורידה את כל המכשולים הבירוקרטיים. נפתחה האפשרות לטפל באנשים מכל הקופות" מציינת ד"ר סודרסקי. דבר שהקל מאוד את הזרימה הטיפולית.
"לכל מטופל יש סיפור שהוא רק שלו"
עם הגעת המפונים, ד"ר סודרסקי וצוות המרפאה הבינו שחשוב לא רק לטפל בבעיות הרפואיות, אלא גם לתת מקום לסיפור האישי ולמצב הנפשי. "כל מטופל נשאל ברגישות לגבי חווייתו ב-7 באוקטובר. היה חשוב שיספר את הסיפור. מצאנו שאנשים רצו לספר, ואנחנו רצינו להיות עדים ולתעד ". היא מדגישה כי הטיפול הרפואי במפונים הוא "טיפול מודע טראומה" אחיות המרפאה גם השתתפו בהכשרות ייעודיות לתחום ולקחו חלק משמעותי ומרכזי בקבלה ובטיפול במפונים.
מחקר פורץ דרך על שחיקת רופאים
מעבר לטיפול היומיומי, ד"ר סודרסקי החליטה יחד עם עמותה, לתעד את הניסיון מהשטח במחקר. "כבר בשבועיים הראשונים, גיבשנו רעיון למחקר בנושא שחיקה של רופאים שמטפלים במפונים." המחקר בדק כיצד הטיפול במפונים משפיע על רמות השחיקה של הרופאים, והתפרסם באחד המגזינים הנחשבים בעולם לרפואת משפחה. המחקר מצא כי רמת השחיקה תלויה במשך זמן הטיפול במפונים ומעבר לכך נמצא כי ככל שהרופא ותיק ומנוסה יותר, רמת השחיקה שלו תהיה נמוכה יותר, ככל הנראה משום שהוא מצויד בכלים להתמודדות
תקווה לקראת העתיד
למרות האתגרים והקשיים, ד"ר סודרסקי נשארת אופטימית. "אני באמת מאמינה שדברים יסתדרו ותהיה תקומה כי אנחנו לומדים משהו ממה שקרה לנו. תפקידי כרופאה, בין היתר ומעבר לכל הקשיים הוא, להקרין אופטימיות ולעודד את המטופלים למצוא משמעות בתקופה הזו". לדבריה, "אנחנו עם חזק עם הרבה כוחות."
היא מוסיפה, "המקצוע שלי בכלל והעבודה עם המפונים בפרט, מאוד משמעותיים עבורי, אני מרגישה מלאה ומסופקת ואני מרגישה שתרמתי במלחמה ולעם שלי".
בשיתוף כללית