"יותר מכל אתגעגע לאנשים, לאנשי הצוות הנפלאים, למטופלים, לכולם. לאווירה שיש בבית חולים קטן ומשפחתי", אמר פרופ' נמרוד רוזן, תושב חיפה המסיים בימים אלה 19 שנות ניהול המחלקה האורתופדית של בית החולים העמק.
פרופ' רוזן יהיה בקיץ הקרוב בן 64. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בחיפה, משמש כנשיא האיגוד הישראלי לאורתופדיה ומשמש כראש החוג לאורתופדיה בבי"ס לרפואה בטכניון. ב-2006 נכנס לתפקידו כראש המחלקה לאורתופדיה ב'העמק', שאותה הפך למערך שיקום ואורתופדיה המוביל בצפון ומהטובים בישראל. כמו כן יזם והקים את המרכז הרפואי RMC בעפולה שהחל לפעול בשנת 2018.
טובת המטופל
המחלקה שקיבל פרופ' רוזן בשנת 2006 לא דומה ולו במקצת למחלקה שאותה הוא משאיר כעת מאחוריו. כשהגיע היו במחלקה 5 מתמחים ובוצעו בה פחות מ-1,000 ניתוחים בשנה. היום יש במחלקה 25 מתמחים, כמות דומה של 'סניורים' ומתבצעים בה יותר מ-3,000 ניתוחים בשנה, בקשת רחבה של סוגי ניתוחים. "מה שהביא אותי לבית החולים העמק היה הרצון שלי לתרום חזרה", אמר בהתרגשות, "היום, אחרי כל מה שעשינו במהלך השנים, אני יכול לומר שאנחנו משפיעים על מטופלים ברמה לא פחותה מאשר בבתי חולים כמו הדסה ואיכילוב. אתה מקבל מוטיבציה כל הזמן להשתפר ולהגיע לרמה הכי גבוהה. טובתו של המטופל תמיד הייתה מעל הכל. בשביל זה למדתי רפואה".
מה היתה המחשבה שמאחורי ההחלטה שלך להפוך את מה שהיה מחלקה למערך שלם שמתמחה באורתופדיה ובשיקום?
"אנחנו היינו המחלקה הראשונה והבודדה בארץ שהצמידה את שתי המחלקות, יצרנו ONE STOP SHOP. אתה מקבל אדם מפורק מתאונת דרכים, הניתוח הוא השלב הראשון בתהליך, כדי לחזור לתפקד הוא צריך שיקום. וכך יש רצף טיפולי, הצוות מכיר את המטופל מכל ההיבטים. חלק חשוב הוא הטיפול הנפשי ולכן חשוב הרצף וההיכרות. מטופל כזה מקבל תחת קורת גג אחת את כל מה שהוא זקוק לחזור לפעילות מלאה. במובן מסוים זה מזכיר לי קבלני מפתח, מבצעים את כל העבודה עד הסוף. המטופל מקבל במחלקה כזו הכל - טיפול גופני ונפשי. זו הייתה המחשבה אחרי הקמת החטיבה. כיום חזרו לצערי אחורה והפרידו בין המחלקות. ההפרדה נתנה עצמאות, אבל אני מקווה שימשיכו את הרצף למרות ההפרדה בין המחלקות. אגב, עד שהגעתי לא הייתה מחלקת שיקום".
מי ייכנס לתפקידך ומה האתגר הכי גדול שניצב בפניו?
"אני מקווה שהסגן שלי ד"ר אברהם שזר יקבל את המחלקה אחרי. אני רואה בזה יתרון שרופא שצומח מתוך בית החולים ממשיך את הדרך. אני חוזר לעניין הרצף שגם בפן הניהולי הוא חשוב. הוא מכיר היטב את המחלקה, הוא מנתח משכמו ומעלה, הוא מקובל על כולם וזה אף נכון לקדם אותו. אבל הפררוגטיבה למנות מנהל מחלקה היא של מנהל בית החולים ד"ר מאור ממן. המחלקה שאני משאיר מקצועית, מתמחה בכל סוגי אורתופדיה, ומבחינה מקצועית לא נופלת מאף מחלקה אחרת בארץ. יש לנו גם רפואה בקהילה. רופאי המחלקה נותנים שירות במרפאות בעפולה, בנצרת, בטבריה שם המטופלים מקבלים מענה ראשוני. בקרוב יפתחו עשרה חדרי ניתוחים חדשים וזה יפתח פקק גדול.
"אני צופה עתיד ורוד למחלקה תחת הניהול של ד"ר שזר", הוסיף, "חזרתי מ-285 ימי מילואים וראיתי איך הרפואה הצבאית התקדמה. בעיניים מעריצות ראיתי את קפיצת המדרגה שהרפואה הצבאית עשתה בטיפול בחיילים בשטח, לעומת מה שהיה כשהייתי חייל סדיר. בסוף, בקצה הפירמידה עומד רופא. לא הכל טכנולוגיה. בדיקה נכונה, איבחון, מילה חמה וטובה לפעמים עושים את ההבדל בין רפואה טכנוקרטית לבין פרסונאלית משובחת".
מה אתה יכול לומר על המרכז הרפואי העמק של 2025 ביחס לזה שנכנסת אליו לפני כ-20 שנה?
"במהלך השנים הצלחנו לגייס כוח אדם איכותי. הצלחנו להביא את מיטב המוחות עם כישורים גדולים מאוד בתחומים ספציפיים כמו החלפות מפרקים, ניתוחי כתף, ניתוחי כף רגל, עמוד שדרה ויד. הרופאים שלנו הם הגאווה שלנו והם לא נופלים מהצוותים של מחלקות דומות במרכז הארץ. אפשר להסתכל בלובן שבעיניים, אנחנו ב'העמק' לא פחות טובים מהרופאים מהמרכז. בסופו של תהליך בקצה עומד האדם, הרופא, האחות וטכנאי הרנטגן. אלו אנשים שעושים עבודה ועושים את ההבדל. יכול להיות רופא שנעזר בטכנולוגיה מתקדמת אך אין לו יחס אנושי ומטופל יוצא עם טעם מר או רופא עם האמפטיה ודאגה שמעניק שירות טוב יותר".
קידום הפריפריה
19 שנים ברציפות הוא עבד ב'העמק'. הגיע יום יום מחיפה לעפולה. האם עובדה זו מעידה על יחס מיוחד ומחויבות שיש לו לשירותי הרפואה עבור תושבי הפריפריה בכלל ובאזור עפולה, הגלבוע והעמקים בפרט? פרופ' רוזן: "19 שנים מלווים בשחיקה רבה מאוד. לא פעם ולא פעמים הרגשתי תסכול שלא יכולתי לעשות יותר. העבודה שאני כאן 19 שנים מעידה על המחויבות שלי לרפואה הציבורית, מעולם לא ניתחתי במסגרת רפואה פרטית".
בימים אלה אתה פועל להקים, שוב בעפולה, מרכז שיקומי עם כ-250 מיטות. מה הסיבה שצריך להקים עוד מרכז שיקומי גדול, כאשר יש כבר אחד שהתחיל לפעול בצפון (פוריה)?
"המלחמה, שלצורך העניין עדין לא הסתיימה, השאירה אלפי קטועי גפיים. המיגון הקיים בחלק המרכזי של הגוף, השכפ"ץ, גרם לכך שרוב הפגיעות הן בגפיים שהן פחות מוגנות. בפוריה יש 170 מיטות שיקום ואנחנו מדברים על אלפי פגועים. יהיה נכון שהמדינה תאשר לפתוח מרכז שיקום נוסף כי הוא לא עולה לה שקל ומאפשר לטפל בעוד 250 נפגעים, ללא עלות הקמה והרצה. אותו דבר קרה כשהקמתי את מרכז רפואי רוזן מול בית חולים העמק. יש שם 7 חדרי ניתוח ומבצעים מעל 30 אלף ניתוחים בשנה. אם המרכז לא היה קיים, תור ההמתנה לניתוחים היה גדל עוד ועוד וכך גם העומס. הנגשתי בפריפריה את הרפואה במסגרת הביטוחים הפרטים שלפני כן לא הייתה קיימת. בפועל, תושב במרכז ותושב בצפון משלם אותו סכום עבור ביטוחים משלימים. אבל בעוד שבמרכז יש אין ספור מרכזים בהם אפשר לעשות ניתוחים באמצעות הביטוחים המשלמים, כמו בהרצליה, רמת החייל ועוד, בעפולה ובאזור לא היה היכן לבצע ניתוחים כאלו. וכך האפשרות למימוש ביטוח מושלם ניתן גם לתושב עפולה וזו עוד דוגמה לסגירת פערים בין מרכז לפריפריה, שיש לי הכבוד להיות אחראי עליה. גם בנושא השיקום, במרכז יש הרבה יותר מיטות שיקום. חסרות מיטות בצפון וזו תהיה שגיאה לא לתת ולא לאפשר למיזמים פרטיים שמטיבים את איכות חייו של תושב, במיוחד בפריפריה, להתקדם".
בשנה וחצי שחלפה שילבת בין עבודתך במרכז הרפואי העמק לבין יותר מ-250 ימי מילואים. איך היה?
"הייתי רופא בגדוד 7056 של צנחנים במילואים, השייך לחטיבת 226 באוגדה 146 אוגדת המפץ. זו הפעם הראשונה שאני משמש כרופא שלהם כי לפני כן הייתי מג"ד בגדוד תותחנים. ב-7 באוקטובר התקשרו ואמרו לי שלגדוד אין רופא. ב-7 בערב הייתי על מדים בגדוד. זו הייתה הפעם הראשונה שהכרתי את האנשים שם אבל מאז עשיתי איתם הרבה ימי מילואים וגם עשינו תמרון בלבנון, טיפלתי בפצועים בשגרה ובשטח. השירות הזה הצעיר אותי בעשרים שנה".
עתיד ורוד
כבר שנים שפרופ' רוזן מכשיר את הדור הבא של הרופאים - ובעיקר האורתופדים - בטכניון. הוא גם משמש כסגן דיקן בית ספר לרפואה ע"ש רפפורט בטכניון ולפיכך יש לו דעה מוצקה על מצבת כוח האדם הרפואי האיכותי שיעמוד לרשות המדינה בעשור הקרוב.
"כמו שהופתענו והרגשנו מצוין עם הדור הזה, דור שחשבנו שהוא נהנתן ועצלן ולא מוכן לתרום והוכיח במלחמה איזה דור יש לנו, דור להעריץ כך זה גם בתחום הרפואה", אמר בהתלהבות, "היתרון היום שלעומת המצב שהיה בעת שאני למדתי רפואה, אז היו רק 4 בתי ספר לרפואה בארץ, בטכניון, אוניברסיטת תל אביב, הדסה ובאר שבע, היום יש גם בצפת, באריאל, והיום פותחים גם באוניברסיטת חיפה ובמכון ויצמן. קרי מספר כפול של בתי ספר לרפואה. זה יביא לכך שיותר ויותר סטודנטים ילמדו בארץ ולא בחו"ל. הבת שלי למדה בהונגריה וזה היה עומס מטורף. אני מקווה שעם האפשרויות שקיימות היום, יהיו יותר חבר'ה צעירים שמוכנים להיכנס לעול רפואה, וזה בחלט עול לא פשוט. אם הצעירים הללו יתפקדו ברפואה כפי שתפקדו בצבא, אני אופטימי ורואה עתיד ורוד.
"יש עוד מיזם שניסיתי לקדם יחד עם ראש עיריית עפולה אבי אלקבץ", הוסיף פרופ' רוזן, "יש בארץ 8 בתי ספר לרפואה הומנית, אבל רק בית ספר אחד לווטרינריה, ברחובות. 5 שנים אני מנסה לקדם הקמת בית ספר לווטרינריה בעפולה, קיבלנו מבנה, גייסתי מרצים, גייסתי כספים וחיברתי גם את אוניברסיטת בר אילן לנושא. גם נכון לפתוח בית ספר כזה באזור העמק, ליד קיבוצים, מושבים ומשקים חקלאיים שם זקוקים לווטרינרים. פניתי למשרד החקלאות, הם הפנו אותי למשרד הבריאות ומשם למשרד החינוך וחוזר חלילה. כולם אומרים רעיון נפלא ולא מזיזים אצבע. רק שיתנו לי לרוץ ותראה איך זה קורה".
אתה מכיר תוכניות של רופאים לנטוש ולצאת לעבוד בחו"ל?
"אני חושב שיש מגמה כזו אבל היא לא הרסנית כך שתביא לרפואה כושלת. התנאים לא קלים לרופאים והמשכורות לרופאים צעירים נמוכות, אבל יחד עם זאת, וזה מתקשר לציונות ולמה באתי לעבוד בעמק, לדעתי אין מקום ליהודי מחוץ לגבולות ארץ ישראל. תראה מה קורה בעולם. לא חושב שרופאים ירצו לגדל ילדים בניכר ולאט לאט ינתקו קשרים ליהדות ולארץ ישראל. זה יהיה אסון לאותה משפחה. מתוך היכרות, למרות ההצהרות וחוסר שביעות רצון, רוב הרופאים יישארו בארץ".
היית רוצה לנהל מרכז רפואי גדול בישראל? או אולי לקבל תפקיד בכיר במשרד הבריאות?
"ממש לא. התפקיד היחיד שאני מוכן לעשות במשרד הבריאות זה להיות שר הבריאות. כיוון שזה לא יקרה, אני עושה את המעט שלי בסביבה שלי ומשפיע על המציאות כאן".