הזמר והיוצר עמיר עזריאלי הוציא לפני שבועיים את הסינגל הראשון שלו: 'דקירות קטנות'. עזריאלי (38), יליד טבריה, עבר בשנה האחרונה לפתח תקווה בעקבות החיבור עם אמרגנו ארז מנשה. מנשה צפה בעמוד הפייסבוק של עמיר, אהב את מה שראה שם והזמין את היוצר לעבוד איתו.
"הקשר המיוחד עם ארז, המנהל המוזיקלי שלי, התחיל לפני חמש שנים בערך, אחרי שהעליתי לפייסבוק סרטון עם חיקויים של זמרים", מספר עזריאלי. "הסרטון נהיה ויראלי וגרף כמעט מיליון צפיות. חיקיתי בו את ליאור נרקיס, את משה פרץ ואת מרגול. בעקבות הסרטון הזה ארז פנה אליי".
כשרון החיקוי של עזריאלי הכניס אותו גם לתוכנית של גיא פינס - ובעיתוי מצוין, מבחינתו: "חודש לפני שיצא הסינגל הראשון שלי עשיתי חיקוי של ליאור נרקיס במסעדה שעבדתי בה בטבריה", הוא מספר. "צילמתי את זה והעליתי את הסרטון לאינסטגרם, ומשם זה התפשט והגיע עד לגיא פינס. ההופעה בטלוויזיה הגיעה בתזמון טוב, לקראת הוצאת הסינגל". עכשיו הוא עובד על סינגל שני, שייצא בעוד כשבועיים.
"מוזיקה היא תרופה"
בימים אלה נמצא עזריאלי על קו טבריה-פתח תקווה. למחייתו הוא עובד בדוכן פלאפל בפתח תקווה, ששייך לאמרגן שלו: "אני עובד שם עד שהכל יסתדר", הוא אומר. "מהבוקר עד אחר הצהריים אני בדוכן הפלאפל, ואחרי העבודה שם אני מתפנה לעבודה באולפן - לסקיצות ולהקלטות. אני גם מופיע מדי פעם באירועים בטבריה".
זה לא נפוץ שזמר עובד בדוכן הפלאפל של המנהל המוזיקלי שלו.
"הקשר בינינו הוא מעבר לחברות, זה קשר שצריך להבין אותו. זה קשר יותר אבהי, של מישהו שדואג ואכפת לו. לא יכולתי לבקש מישהו אמין יותר ועם לב גדול יותר. יש בינינו כימיה טובה. יש גם קשיים וחיכוכים, אבל בגדול זה אדם שאי אפשר לעשות איתו שום טעות".
המוזיקה, אומר עזריאלי, היתה תמיד חלק מחייו: "אני מנגן על גיטרה מגיל קטן, כותב, מלחין ויוצר". בגיל 22 התחיל לשיר במועדוני קריוקי בטבריה, שם הכיר את הזמר משה פרץ. "שרתי עם משה פרץ בטבריה עוד לפני שהוא התפרסם", הוא מגלה.
איך נוצר הקשר ביניכם?
"עבדתי פעם בתור ספר במספרה הסמוכה לזו שמשה פרץ עבד בה. היינו עושים חאפלות ביחד, נפגשנו כמה פעמים. אני מכר טוב שלו. משה פרץ הוא פשוט אגדה", הוא מוסיף. "הפעם הראשונה ששמעתי אותו היתה במועדון שהיינו שרים בו קריוקי בכל מוצאי שבת; באו לשם הרבה אנשים לשמוע אותו. הוא תמיד היה מגיע ברגע האחרון, שר שני שירים והולך. אחרי ששמעתי אותו שר בפעם הראשונה אמרתי לאמא שלי שהיא חייבת לשמוע אותו. לקחתי אותה איתי למועדון שבוע אחרי. אמרתי לה שהוא יהיה זמר גדול ושהוא חייב להצליח, וזה קרה. אני מעריץ שלו, הוא קסם של אדם. הוא מפרגן לי גם בהופעות: הייתי זמר חימום שלו בהופעה שלו בפארק ברקו בטבריה, והופעתי לפני אלפי אנשים".
מהי הזמרה בשבילך? מה המוזיקה עושה לך?
"זו שאלה ששואלים אותי הרבה, אבל קשה לי לענות עליה. המוזיקה יכולה להיות גם אכזרית מאוד ומתסבכת; ומנגד היא גם תרופה. היא יכולה להיות טובה מאוד או הרסנית מאוד. חיים של זמר הם לא חיים פשוטים, יש הרבה דוגמאות לזמרים שאיבדו את החיים שלהם בגלל המוזיקה והתהילה - כמו מייק ברנט, זוהר ארגוב, גבי שושן. זמרים מפורסמים פוחדים לאבד את מה שיש להם. אייל גולן אמר פעם שהכי קל לפרוץ, אבל קשה לשמר. לא פשוט לדעת איך לרגש בכל פעם מחדש את הקהל, ליצור דברים חדשים ולהיות תמיד מעודכן".
בשבילו, כאמור, המוזיקה היא תרופה: "היא מרגיעה אותי. ברגעי משבר אני פשוט לוחץ 'פליי' על מוזיקה שאני אוהב והיא לוקחת אותי למחוזות אחרים".
"טבריה היא תרפיה"
על נסיונותיו לטפח קריירה מוזיקלית הוא מספר: "בהתחלה הייתי מופיע במועדונים. תמיד חיפשתי כיוונים ולא ויתרתי. היו לי כמה אודישנים לא מוצלחים לתוכניות ריאליטי, והופעתי בתוכנית 'ריח מנטה' של ירון אילן לפני 15 שנה". הוא גם כותב ומלחין שירים; לאחרונה כתב לזמר נתי לוי סינגל בשם 'היכן שלא אלך'. "זה שיר על חברה שהיתה לי ונפרדתי ממנה, אני כותב עליה הרבה. היא נתנה לי השראה. כתבתי מה שהרגשתי בתקופה של בלבול וגעגוע, ויצא שיר מאוד יפה. ברגעים של דיכאון ולב שבור יוצאת המוזיקה הכי משובחת והכי אמיתית. גם אצל אמנים אחרים זה ככה".
במה טבריה תרמה לך לחיים ולקריירה המוזיקלית?
"טבריה היא תרפיה בשבילי. אני אוהב מאוד את השקט שלה, את הכנרת. החברים בטבריה מפרגנים לי ורוצים לראות אותי מצליח, וגם ההופעות בטבריה טובות. יש לי חיבור חזק למשפחה שלי; ההורים שלי הם הכל בשבילי. קשה לי מאוד להתנתק מהם. היה לי קשה לעזוב את המשפחה שלי שנמצאת בטבריה, את כל האחים והסביבה המוכרת. כבר עזבתי את טבריה פעמיים בעבר וכל פעם חזרתי.
"כל המשפחה שלי מוזיקלית. אני האח הבכור, וכשהתחלתי לנגן בגיטרה כל האחים נמשכו אחריי למוזיקה. יש לי אח, בן, שהוא הרבה יותר אינטליגנטי ממני מבחינה מוזיקלית. גם הוא כותב ומלחין, והוא יצירתי מאוד. הוא כתב שיר לאופק המלאך שעוד מעט יוצא, ולזמר הטברייני שלומי עמר, אח של הזמרת אדווה עומר. הרבה אנשים רצו את השיר הזה וגם משה פרץ התרשם ממנו מאוד, הוא אמר שהוא היה לוקח את השיר אם זה לא היה נכנס כבר לשלבי עבודה".
אפשר, לדעתך, להצליח במוזיקה כשגרים בטבריה?
"לא. שמתי לב שהתפיסה של האנשים במרכז הארץ את המוזיקה שונה מהתפיסה של אנשים בטבריה. שם מדברים מוזיקה ועובדים תכל'ס באולפנים, ויש סביבך אנשים תומכים. בטבריה זה חסר. קשה מאוד להצליח מטבריה".
"הכי מרגש בעולם"
כמה אתה מקריב ומשקיע כדי להיות זמר?
"24/7. ללכת לישון עם זה ולקום עם זה בבוקר, למרות הקושי".
איזה תגובות קיבלת על הסינגל שהוצאת?
"התגובות היו חיוביות מאוד, זה שיר קייצי שמח ומקפיץ שכתב גיל זיגמן, שכתב גם את השיר 'מאושרת' לעומר אדם".
מה אתה מתכנן להמשך?
"אני נותן לדברים לקרות מעצמם. אני לא מתכנן, אני רוצה לפרוץ וכיף לי להתעסק במה שאני אוהב. זה כיף כששיר נולד. היתה לי הרגשה של הריון מוצלח כשהסינגל הראשון שלי יצא, אחרי כמה שנים ארוכות שרציתי שהוא ייצא וזה לא הסתדר. לקח לשיר תשעה חודשים עד שהוא יצא, עם כל מיני ויכוחים ועיבודים בדרך; כשהוא יצא היתה תחושה של בלבול ואחר כך מרגישים את הכיף של השיר עם כל הפרגונים, בדיוק כמו תהליך של הריון".
אתה נמצא היום בגיל שפחות פורצים בו.
"למוזיקה אין גיל. ברגע שזה צריך לקרות, זה קורה. אני גם מאוד מאמין באלוהים, כל דבר בעתו ובזמנו".
מי מודל החיקוי שלך?
"הלוואי שהייתי כמו פרדי מרקורי, סולן להקת 'קווין'. אני אוהב מאוד את המוזיקה שהוא יוצר. ראיתי לאחרונה את הסרט עליו והזלתי דמעה. הזמרים הישראלים שהם מודל לחיקוי בשבילי הם שלמה ארצי ורותם כהן".
מה החלום הגדול שלך?
"שיכירו אותי ואת המוזיקה שלי, לפרוץ. שבאמת יקרה משהו ושתהיה מאחוריי להקה עם נגנים, ולעבוד ולשמח, אפילו אם זה באירועים קטנים. בשבילי לשיר בכניסת חתן וכלה לחופה זה משהו גדול. יש אנשים שמרימים גבה ואומרים שאני זמר חתונות, אבל זה לא נכון; זה הכי מרגש בעולם".