הבטן הרכההבטן הרכה
אני רוצה לספר על המקום הנמוך בו נמצאות נשים שחוות אלימות כלכלית.
הייתי נשואה לאדם עשיר, אבל את הבגדים שלי עד לא מזמן קניתי בחנות יד שנייה של ויצו בה כל פריט עולה בין 5 ל-20 שקלים.
עם סיום התואר הראשון, ולאחר שקיבלתי דיפלומה באחד המקצועות המכובדים ביותר, הכרתי אדם כובש ומחזר רומנטי. נשביתי בקסמיו. דמות כריזמטית, איש עסקים מצליח, אקדמאי בן למשפחה טובה מהעשירון העליון. אני הייתי צעירה ממנו בכמה שנים, שאפתנית, ספורטאית בעלת מקצוע ייצוגי, דוברת כמה שפות וחברותית. בדיוק מה שצריך איש עסקים.
כשהתחלנו לצאת זיהיתי אלמנטים של קנאה, פירשתי אותם כאהבה. זיהיתי נאמנות גבוהה למשפחה שלו, אבל פירשתי את זה כדבר חיובי, מדובר באיש משפחה. הכרתי את ההורים.
בהמשך הם גם קנו בשבילנו בית שרשמו על שמו. העיר נקבעה על ידם, כמובן רחוק ממשפחתי, אבל אמרתי לעצמי - אם מקבלים מתנה, האם יאה להתערב? ובטח שלא להטיל וטו. אלה היו ניצני השליטה שלא זיהיתי אז, וכשביקשתי מבן זוגי לגור בבית נייטרלי, כדי להרגיש שווה ענה לי: הבית הוא שלך כמו שהוא שלי. זה נתן לי תחושת ביטחון.
כשקיבלתי ממנו את הצעת הנישואין כבר בטחתי בו, אחרי מספר שנות חברות בהן הוא רכש את אמוני. היום אני מבינה שהוא למעשה הרדים אותי.
הנישואין היו תחילתה של המפולת. יום לפני הנישואין הוא הגיש במפתיע הסכם יחסי ממון דרקוני. הייתי בהלם. וסירבתי לחתום מתוך הנחה שאני חולקת איתו את כל עולמי, ילדים וחיים משותפים. לאחר הסירוב הוא חילל כל חלקה טובה ביחסים הטובים שהיו לנו והתחיל להדגיש את ה"מעמדות" בתוך הבית. יותר ויותר שמעתי משפטים כמו "בעל המאה הוא בעל הדעה".
לאט לאט הבנתי שהוא מחליט לבדו, בלעדיי, מטיל שליטה מלאה בכל. ילדים, קניות, טיולים, הכל לפי צרכיו ונוחותו. הפכתי לאשה מושתקת.
באותם ימים עבדתי במקצוע מכובד והכנסתי לחשבון המשותף משכורת שעברה את שלו לעיתים. זה לא הפריע לו להשתלט ולהקניט אותי. הוא הסביר לי שכל מה שאי פעם ארוויח אינו חשוב והוא רק טיפה בים. עם הזמן החלה אלימות נפשית: "את לא מספיק טובה", "את חסרת אחריות", "לעולם לא תגיעי רחוק", "את לא מתאימה".
האובססיה והקנאה התגברו. אם לקוח התקשר הוא היה שואל למה הוא מתקשר בשעה כזאת? לא שמת לב שהוא התחיל איתך? הוא ביקש שיפסיקו להתקשר, גם על הקשר עם החברות והמשפחה הקשה. לשיטתו החברות שלי לא מתאימות לסגנון החיים שלנו, הן מזיקות לך, הן רוצות לנצל אותך. עם הזמן מצאתי את עצמי מנותקת מהרשת החברתית שלי.
עם לידת הילד הראשון, הוא יעץ לי להתפטר, שוב הסביר כי שכרי שולי ובגלל שאין לנו בעיות כלכליות – אלא להפך - עדיף שאתרכז בגידול הילדים.
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
בדיעבד, זה היה הרגע בו נוטרלתי כלכלית. בכל יום דאג להבהיר לי כי הוא השולט בהכנסות ושבעניין ההוצאות הוא "עם היד על הברז", הוא מוכן לשמוע אותי אבל הוא זה שיחליט כי הוא לא מוכן שאני אחליט מהן ההוצאות הרצויות. לאורך כל הדרך הוא רשם את הנכסים שצבר על שם הוריו. הוא לא שאל אותי. אחד האיומים היה הוצאתי מהחשבון המשותף ואז היה ברור לי שאין לי שום אפשרות להתקיים.
הוא דרש פיקוח מלא על הנעשה ומילויי גיליון אקסל של כל ההוצאות שאני מוציאה, כולל המזומנים. ממסטיק ועד לארטיק ולקניות האחרות. שכל הוצאה תירשם ותגובה בחשבונית מתאימה.
כל כמה זמן הייתי נקראת לבירור. הוא הסביר לי כי אם אני אקליד חשבוניות באיחור של 3 ימים התוכנה שהוא ייצר באקסל תתריע בפניו ותצבע את הסכום באדום. כשזה קרה נקראתי שוב לבירור. כל הוצאה הייתי צריכה לאשר איתו מראש ולהתחנן שיסכים. במקביל הוא המשיך לשנן בפניי שהוא זה שמתפקד בחברה ואני לא, שכל פניה שלי החוצה תיחשב למגוחכת ותוביל לאשפוזי. איומים כי ילחם על הילדים וייקח אותם ממני היו שגורים בשיח היומיומי, במיוחד כשלא עשיתי כמבוקשו.
אט אט קלטתי שחיי בלעדיו הם לא אפשרות ריאלית, ושעדיפים לי חיי אומללות מגירושים. ידעתי שלהתנגד לו לא יועיל לי כי עם השנים נשארתי לבד, ללא רשת ביטחון חברתית או משפחתית. כלכלית ומקצועית – לא עבדתי, נחסמתי מבחינה מקצועית ואיבדתי את הכישורים והביטחון העצמי שהיו לי.
בנוסף, האלימות גאתה. עד שיום אחד אירע אירוע שאילץ אותי, בשכנוע שכניי להתפנות לבית החולים. רעדתי מפחד.
כשסוף סוף דיווחתי על האלימות כי חשבתי שאם לא אספר זה לא ייגמר, מצב הפך להיות קשה הרבה יותר. יצאתי חבולה ולא מוגנת, ובמקום שהאלימות תיעצר, התחלתי לחוות טרור מוגבר.
גם אחרי הגירושין הוא המשיך להתעמר בי כלכלית, אם זה דרך אי תשלום מזונות, זימון לדיונים משפטיים בהם ביקש גישורים ומומחים יקרים, שעלו עשרות אלפי שקלים. בשבילו כסף קטן, בשבילי זה הצריך הלוואות. לוויתי מכל מי שהיה מוכן לעזור. עשיתי הכל כי פחדתי לאבד את ילדיי. כל הזמן הזה חייתי בפחד וחוויתי אירועים אלימים מעוררי אימה, שדווחו. המשטרה, סגרה את כל התלונות מ"חוסר עניין לציבור" או "סעיפי סל".
בשלב מסוים עייפתי והבנתי שאין לי סיכוי נגדו, התחננתי שיפסיק את האלימות ויחשוב על כך שאני אם ילדיו, התשובה שקיבלתי היתה: אני אזרוק אותך לרחוב ואקח לך את הילדים.
בזכות כספו הוא הצליח לבסוף להתיש אותי בבתי משפט ולקחת ממני את הילדים. המאבק שלי על ילדיי לא הסתיים, וכנראה גם לא הצרות שהגרוש ממשיך להמיט עליי. בינתיים אני עובדת קשה כדי להיחלץ מהצרה הכלכלית, כדי שאוכל להילחם בכל החזיתות ולהחזיר לילדים תחושת אם, הערכה וחום שכל כך חסרים להם.
מה שהציל אותי בסוף זה שהגעתי לעמותת "רוח נשית". הבנתי שרק עצמאות כלכלית תציל אותי. מעבר לסדנאות שעברתי שם ולליווי של מנטורית - זה היה המקום היחידי שהרגשתי שלמישהו באמת איכפת ממני ומוכן להשקיע ולהאמין בי.
נעים מאוד אני הילה, אשה שחוותה אלימות כלכלית.
עבורי אלימות כלכלית היא ממש לא מסע קניות. עבורי מדובר בהטלת אימה ופחד תוך כדי כליאת מוחו של האחד לצורך כפיית רצונו של האחר. במצב הזה, אני זקוקה לחוק שיגן עלי ויאפשר לי לתבוע בחזרה כספים ונכסים ששייכים לי, ונגזלו ממני רק בגלל שהייתי נשואה לאדם שעשק ורימה אותי.
היום אני אותה אשה, אבל הפעם כבר לא שותקת.
***
הכותבת היא משתתפת שלוותה ע"י עמותת "רוח נשית – עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות", שיזמה וניסחה את הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית ומקדמת אותו ב-5 השנים האחרונות. טלפון לפניות נשים – 072-2507770. לתרומה חודשית קבועה לרוח נשית, ולאתר העמותה.
רוח נשיתרוח נשית