לימור סימון //
לפני כשנתיים החליטה הזמרת אתי קסטרו לחזור לשם המקורי שלה: אסתר. "אני נמצאת בתהליך התקרבות לדת כבר כמה שנים", היא מספרת.
"נולדתי בשם אסתר וביקשתי לחזור למקורות כי זה הכי נכון לי עכשיו".
למה דווקא עכשיו?
"תמיד היתה לי זיקה לדת. בשנתיים האחרונות התקרבתי יותר לעצמי וקיבלתי אומץ לשאול שאלות ולהבין את משמעות החיים וגיליתי שזה עושה לי טוב.
"אני לא דתייה, אני מופיעה בשבת, אבל אני אדם מאמין. בדת, מבחינתי, כל אחד עושה מה שטוב לו. אם אלך בכיסוי ראש זה לא מה שיהפוך אותי לדתייה.
"נסעתי לאומן עם נועה ירון וחזרתי נפעמת, זאת היתה חוויה רוחנית גדולה מאוד. יש שם משהו שקשה להסביר במילים. יש לי רבנית שמלווה אותי בתהליך ונותנת לי להבין שלא הכל מובן בחיים, שלכל דבר שקורה יש סיבה.
"בגלל זה קל לי יותר לקבל היום דברים, לטוב ולרע. היא משרה עליי רוגע, ואני מתייעצת איתה המון".
אמנים רבים חוזרים בתשובה. זה קשור איכשהו לייסורי המקצוע?
"זה קשור לתחושה שמשהו ממלא אותך. אני מתקרבת לדת ולומדת להכיר אותה. מה יהיה בעתיד? אין לי מושג".
עוד שיא, עוד יעד
בגיל 40 אתי אסתר קסטרו מפתח תקווה מרגישה שהיא נמצאת במקום טוב. אחרי שירות בלהקה צבאית, חברות בלהקת "חמסה" וחתונה וגירושים מתוקשרים מהשחקן שבי זרעיה, היא מצאה את המשבצת שנכונה לה: עולם הילדים.
היום היא מככבת בסדרה "אוטו הגלידה של אסתר" ו"החצר של אסתר" שקנו להן קהל מעריצים גדול. היא מופיעה ברחבי הארץ בהצגה בכיכובה, עובדת על הפקה חדשה עם ערוץ בייבי וגם בחנוכה תהיה עסוקה במיוחד.
"אני נמצאת במקום שלם ונכון שלי עם עצמי", היא אומרת. "בכל פעם שמגיעים למקום טוב נדמה שזה הטופ, אבל אז מגיע עוד יעד, ואתה מבין שמצפה לך שיא חדש".
להפוך לכוכבת ילדים בגיל 40 זאת לא הצתה מאוחרת קצת?
"עובדה שלא. כדי להיות כוכב ילדים אתה לא צריך להיות צעיר אלא לדעת להכיל אותם ולדבר בשפה שהם מבינים. חוץ מזה, אני נראית ילדה בעצמי".
נכנסת לשוק תחרותי ורווי. זה לא מפחיד?
"היום אני כבר לא פוחדת — לא להיראות, לא מכשלונות ולא מקשיים. עברתי דרך ארוכה והיום אני במקום אחר. אני יודעת מה אני שווה ומה אני יכולה לתת. הילדים יבחרו למי הם רוצים להתחבר, אני לא מתחרה באף אחד".
ילדה שונה ומשונה
היא נולדה וגדלה בשכונת קריית קריניצי ברמת גן, הבת הצעירה בין שלושה אחים. אבא עצמאי, אמא גננת, שכונה אמידה ובית שהיה בו הכל.
"כולם הכירו את כולם בשכונה וחיינו במין בועה של המעמד הגבוה", היא אומרת. "הייתי הילדה הקטנה והמפונקת של הבית, הילדה השובבה שלא ידעה מנוחה לרגע".
הפרעות הקשב הקשות ליוו אותה מגיל צעיר, אך לא אובחנו וגרמו לה הרגשה שהיא חסרת יכולת. "גדלתי בתחושה שאני טיפשה, שאין לי יכולות ללמוד", היא אומרת.
"בגיל 14 היה לי ברור שיש לי בעיה, אבל לא ידעתי להגדיר אותה. הבנתי שמשהו לא תקין איתי, שאני יושבת בכיתה, מבינה מה אומרים ולא מצליחה ליישם במבחנים. הייתי ילדה שונה, ובעיני אחרים גם משונה. חייתי בתוך העולם שלי בהרגשה שלא מבינים אותי".
לצד המופנמות הגדולה היתה גם אימפולסיביות ורגישות. "בגלל הפער בין מה שחשבתי שאני מסוגלת למה שהצלחתי לעשות במציאות חייתי בתסכול מתמשך והוא התבטא בתגובות זועמות.
"לא קל לחיות עם אנשים שיש להם בעיות קשב וריכוז, צריך לדעת להכיל את זה. במשך כל השנים לא ידעתי שזה מה שיש לי, האבחון הגיע הרבה יותר מאוחר".
מתי ירד לך האסימון?
"האמת היא שלא ידעתי מה זאת הפרעת קשב, לא הייתי מודעת לעניין. כבר הייתי בת 30 כשמישהו אמר לי שאולי זאת הבעיה שלי וכדאי שאלך להיבדק. עשיתי אבחון מקיף וכשקיבלתי את התוצאות התחלתי לבכות".
למה?
"כי פתאום נשמתי. פתאום הבנתי שאני לא מטומטמת וחסרת יכולת אלא יש לי בעיה שלא טופלה. התחלתי להעמיק, לקרוא ולטפל בעצמי בדרכים שונות, לא באמצעות תרופות, ופתאום החיים הפכו קלים יותר.
"למדתי לרשום כל דבר, לקחת כמה נשימות ולא להגיב מיד. לראות את היתרונות שבי ולא רק את החסרונות".
מה השתנה מאז?
"קודם כל הידיעה שזה הדבר ויש לו שם מקלה על החיים, גם של הסביבה וגם של מי שסובל מבעיות קשב.
"לכן אני אומרת תמיד, אם הילד שלכם אובחן, תקראו, תעמיקו, תבינו מה עובר עליו וקחו אותו למקום הנכון. בורות בנושא עלולה להוביל למצוקה נוראה".
הצלחה ואקורדים צורמים
מרגע שהיא זוכרת את עצמה קסטרו שרה. "היה לי ברור שאהיה זמרת", היא אומרת. "כל הזמן הייתי זאת שלא מסוגלת ורק כשעמדתי על הבמה הרגשתי אחרת. הבושה, הפחד ותחושת הכישלון פשוט נעלמו".
כשהיתה בת 12 השתתפה בפסטיבל שירי הילדים עם יגאל בשן בשיר "אני אוהב אותך יפה שלי" ובגיל 13 כבר היתה חלק מההרכב המוזיקלי "שלישיית טורבו".
"היינו שלוש בנות מלאות אנרגיה, נחושות לכבוש את העולם", היא נזכרת. "הופענו בכל הזדמנות, וההורים שלי היו על תקן התומכים והמסיעים לכל מקום. במקומות שבהם המערכת לא האמינה בי הם האמינו.
"אבא היה תמיד המעריץ מספר אחת. מרגע שעליתי על במה, לראשונה בכיתה ג', הוא אסף כל תמונה, כל כתבה, כל צילום וידאו. לצערי, היום הוא חולה באלצהיימר והזיכרון ממנו והלאה.
"כשאני באה אליו אני אומרת לו, 'אבא, תראה, אני מגשימה את החלומות שלי'", היא עוצרת ודומעת. "אני מקווה שהוא מבין ורואה ויודע שזה הרבה בזכות התמיכה והאמונה שלו".
בגיל 14 החלה להופיע בלהקת "נוער גבעתיים", ואת שירותה הצבאי עשתה בלהקת פיקוד צפון. אחד הרגעים המרגשים מבחינתה היה לקראת סיום השירות, כשליוותה את דנה אינטרנשיונל בשיר "לילה טוב אירופה" שהגיע למקום השני בקדם האירוויזיון.
"כשהשתחררתי התחלתי להופיע בהצגות ילדים, למדתי משחק מול מצלמה, עשיתי פרסומות, דיבבתי סרטים, התפזרתי, רציתי לטעום הכל מהכל".
ואז הגיעה להקת חמסה.
"כשהציעו לי להצטרף ללהקה ים תיכונית של חמש בנות אמרתי, מה לי ולזמר הים תיכוני? אבל השתכנעתי ומצאתי עצמי בלהקת חמסה. זאת היתה תקופה נפלאה ואינטנסיבית, ובמהלכה נולד הלהיט 'אתה חייב למות עליי' שכבש כל במה וערוץ רדיו אפשרי".
איך את מסבירה את ההצלחה?
"התמסרנו לעניין בכל מאודנו. אמיר פיי גוטמן היה המנטור והכוריאוגרף והצלחנו להביא משהו חדש שלא היה כאן, אבל זה היה מורכב כי היו מתחים ומלחמות. בכל זאת, חמש בנות שכל אחת מהן רוצה לכבוש את הבמה ולהיראות".
ובסוף התפרקתן.
"התפרקנו כי לא רצו להעלות את השכר שלנו והתחיל מתח בין בנות הקבוצה. האנרגיה הטובה התפוגגה והיתה הרגשה שזה הזמן להיפרד. אין פרידות קלות, והיו גם אקורדים צורמים, אבל לא היתה ברירה".
משבר?
"ברור שהיה מפחיד לעזוב, בעיקר אחרי ההצלחה הגדולה. הלהקה היתה סוג של עוגן בשבילי, מקום בטוח שהיו בו הופעות, פרנסה והכרה.
"לא ידעתי איך יהיה בחוץ, אם אנשים יזכרו אותי. ההרגשה היתה שהעריכו אותנו כי נראינו טוב וידענו לזוז. היו לי החרדות התמידיות שלי, שאולי אף אחד לא יודע מי אני ונבלעתי בתוך החמישייה".
השגעונות שלי
בזכות הלהקה הכירה קסטרו את השחקן והסטנדאפיסט שבי זרעיה. "הופענו בתוכנית של דודו טופז ז"ל, והקשר התפתח. יצאנו חמש שנים, התחתנו ונולדה לנו בת מקסימה".
הייתם זוג מתוקשר.
"מאוד. שנינו היינו בתקופת השיא שלנו. אני הופעתי בפסטיגל עם הלהקה, שזה היה חלום שהתגשם, וגם הוא הופיע לא מעט. כל צעד שלנו תועד בעיתונים, כולל החתונה המתוקשרת.
"שבי תמך בי מאוד בתקופה שחמסה התפרקה. הוא הפיק לי את הקליפ 'כוכב מפלסטיק' שיצא לאחר הפירוק. בין לבין עשיתי שיתופי פעולה עם יהורם גאון ועם שמוליק קראוס.
"פתאום אנשים אמרו, 'וואו, את שרה נפלא' והתחילו להעריך אותי. הופעתי כשחקנית אורחת בסדרות כמו 'החיים זה לא הכל', אבל אז התחילו הקשיים בנישואים.
"התחלתי להבין יותר ויותר שמשהו לא בסדר איתי, שהאימפולסיביות שלי מתגברת ופוגעת בי וביחסים שלי איתו ועם הסביבה".
תסבירי.
"הייתי חסרת סבלנות לתהליכים, רציתי הכל כאן ועכשיו ומהר, הגבתי בכעס על המון דברים. הרגשתי שאני חייבת לנצח בוויכוחים, השתעממתי מהר, לא הצלחתי לסיים דברים והייתי נורא מבולגנת.
"קשה מאוד לנהל ככה זוגיות, קריירה וחיים. הרגשתי שאני נמצאת בתוך רכבת הרים דוהרת כל הזמן ורוצה לצעוק לעולם שיבין אותי, אבל לא ידעתי אפילו מה לצעוק".
אחרי שש שנות נישואים הם התגרשו. "משהו שם לא עבד וזה נגמר. זה היה תהליך מורכב, אבל זה מה שהיה נכון לשנינו. היום אנחנו במערכת יחסים מעולה.
"יש לנו ילדה משותפת, ולשנינו היה חשוב שהיא תגדל באווירה של הורים שמכבדים זה את זה גם אם הם לא יחד".
וזוגיות חדשה?
"כבר ארבע שנים אני בזוגיות עם איש עסקים שאינו מוכר. הוא מכיל אותי ואת השגעונות שלי, הוא מקנה לי ממד של אדמה ורוגע".
יש לך הרגשה של החמצה לפעמים? שאולי יכולת להיות במקום טוב יותר?
"לא, עשיתי את מה שעשיתי ומה שיכולתי לעשות בנקודות הזמן שבהן הייתי. אני לא מצטערת על שום דבר".
בגדים: ארקטה, לילך אלגרבלי, אמלי בוטיק מעצבים; איפור ושיער: אורטל דדון; סטיילינג: סיגל גרוס; תכשיטים: G&B