דוד לוי מעפולה, כדורגלן עבר ששיחק בהפועל עפולה ובהפועל נצרת עילית (נוף הגליל), מתמודד בשנתיים וחצי האחרונות עם מחלת הדמנציה. כידוע, מחלת הדמנציה פוגעת באופן הדרגתי בזיכרון, ביכולת החשיבה, בהתמצאות בזמן ובמרחב וביכולת לזהות אנשים וחפצים ועקב כך חלה גם ירידה הדרגתית ביכולת לבצע פעילויות יומיומיות ולתקשר עם הסביבה.
אשתו רותי (60), מספרת לראשונה על ההתמודדות הקשה של בעלה עם המחלה ומספרת בגילוי לב עד כמה הייתה רוצה שהכדורגל בעיר יחבק את בעלה ויזכור לו חסד נעורים. "הוא אוהב כדורגל. ולבקר במשחק של הקבוצה יעשה לו טוב", אמרה השבוע.
אין תרופה
לוי חגג יום הולדת 70 השנה. בשנות ה-70 ותחילת ה-80 של המאה הקודמת הוא היה כדורגלן בכיר בעפולה ובנצרת עילית. הוא שיחק בעמדת הקשר האחורי. הייתה לו בעיטה אדירה וחוכמת משחק והוא היה אישיות אהובה בחדר ההלבשה. בשורות נצרת עילית שיחק שתי עונות בהן היה שותף לשתי עליות רצופות מליגה ב' לליגה א' ומליגה א' לליגה הארצית.
הוא פרש מכדורגל בגיל מוקדם יחסית. עבד תחילה בתעשייה הצבאית ולאחר מכן במפעל חוגלה בעפולה. הקשר עם הכדורגל נמשך כשהוא היה משתתף פעיל בנבחרת הקט רגל של המפעל כשחקן וכמאמן. הוא היה אדם פעיל מאוד, חברותי ואחד שאוהב לטייל. אהב לחיות את החיים.
לפני שלוש שנים, בגיל 67, הוא יצא לגמלאות והתוכנית שלו הייתה לטייל, ליהנות מהחיים ולראות עולם. אך חצי שנה אחרי שיצא לגמלאות משהו בו התחיל להשתנות.
"המצב שלו החל להידרדר כשהוא התחיל לשכוח הרבה דברים", מספרת אשתו רותי, שנשואה לדוד 38 שנים ולהם ארבעה ילדים ושבעה נכדים, "הוא פתאום היה שואל הרבה פעמים את אותה שאלה וחוזר הרבה פעמים על אותו הדבר. מיד קלטתי שמשהו לא בסדר. הוא לא הבין שמשהו לא בסדר אצלו. הוא לא היה כל כך מודע לזה".
מתי החלטתם להיבדק?
"כשהבנתי שקורה משהו. הפנו אותנו למומחים למוח ואחרי סדרת בדיקות אבחנו שיש לו דמנציה. ניסינו לעשות הכול כדי לעצור את המחלה. בהתחלה אמרו לנו שזה רק ילך ויחריף. ביקשנו לעשות צנתור מוח כדי לפתוח את הנימים שנסתמו, אבל הרופא המומחה שהיינו אצלו אמר לנו שאין מה לעשות ניתוח כזה כי זה כבר אבוד. קיבלנו טיפול תרופתי במטרה להאט את התפתחות המחלה. וזה באמת האט את התקדמות המחלה".
יש הסבר למה זה קרה לו?
"הבנו שזה נגרם לו בעקבות עישון כבד. הוא היה מעשן כבד. הוא היה יכול לשבת ליד מחשב בעבודה ולגמור קופסה וחצי ביום. זה מה שהרס לו את הנימים במוח".
איך הוא קיבל את זה?
"הוא הבין שמשהו איתו לא בסדר. הוא אמר לי: 'לא איכפת לי לחלות בכל מחלה, רק לא במחלה שאני לא אהיה מודע לעצמי'. זו מחלה שאדם מאבד בה צלם אנוש. הוא פחד להגיע לרגע שבו הוא לא יבין מה קורה סביבו. זה אדם שהיה מלא בשמחת חיים. הוא היה הכוכב של כל אירוע ופתאום הוא דעך. הוא הפך לאדם סיעודי.
"זו מחלה שאין לה תרופה", הוסיפה רותי בצער, "כשסיפרו לו מה יש לו זה דיכא אותו. הוא הבין שמאדם כל כך פעיל הוא ילך וידעך. הוא אמר לי באותה תקופה: 'עשיתי טעות שעישנתי'. דוד הוא אדם חביב, טוב, שתמיד התחשב בכולם. לפני חמש שנים הוא הפסיק לעשן אבל הנזק כבר נגרם".
איך את קיבלת את זה?
"היה לי קשה לקבל את זה. לאט לאט הבנתי שזה המצב וצריך להתמודד ולקבל אותו. התחתנתי איתו כשהוא אדם בריא, שמח וטוב וצריך להיות גם עכשיו כשלא טוב. זוג מבטיח מתחת לחופה לחיות ביחד לעד בטוב וברע. אני אוהבת אותו המון. הוא אהבת חיי".
צמוד למטפלת
כבר שנתיים וחצי שרותי סביב בעלה ומטפלת בו במסירות. על מנת להקל עליה ועל בני המשפחה הוצמדה לו גם מטפלת, שכן הוא לא יכול להיות היום לבד. "איך מתמודדים? עם המון סבלנות, כוח רצון ואכפתיות. מתמודדים עם זה כל דקה. זה קשה, אבל אין ברירה", סיפרה רותי, "כשהמחלה התחילה אצלו הוא עוד היה יוצא מהבית לבד. אבל הוא היה מאבד את הדרך ולא זוכר לאן הוא צריך לחזור. אז הבן התקין לו אפליקציה בטלפון כדי שנדע איפה הוא נמצא. למזלנו דוד הוא אדם מוכר מאוד בעיר ואנשים היו דואגים ומחזירים אותו הביתה. יש לו עכשיו מטפלת כדי שהוא אף פעם לא יהיה לבד. היא מארחת לו חברה ומטיילת איתו".
יש רגעים בהן את נשברת?
"יש מצבים שאני נשברת ובוכה. המצב שלו כואב לי. אני יודעת מי הוא היה ולאן הוא הגיע עכשיו. זה כואב לי. זה מצב לא קל. דוד היה אדם פעיל ושמח, אבא ענק מבחינת נתינה ואהבה ופתאום הוא נעשה תלותי בי".
מה מצבו היום?
"הוא עדיין מזהה אותנו, אבל לא בשמות. אנחנו מטיילים הרבה בעיר. הוא פוגש אנשים אך קשה לו להתבטא. הוא לא יודע בכלל מה הולך סביבו".
מה יעשה לו טוב?
"אל תשכחו אותו. כל המטרה שלי שיזכרו את דוד שהיה - איש שמח, מאחד, אוהב כדורגל. הוא אוהד של הפועל תל אביב. חברים באים לעיתים רחוקות. אני יכולה להבין שכולם נמצאים במרוץ של החיים. הייתי רוצה שיזמינו אותו למשחק של הפועל עפולה. זה דבר שיעשה לו טוב כי הוא אוהב כדורגל. לפני שנתיים לקחנו אותו למשחק של ברצלונה וזה עשה אותו שמח. הוא היה בעננים".