הגל השלישי של התפרצות הקורונה, שמסרב לדעוך, פוגע ביותר ויותר נשים הרות, חלקן חולות באופן קשה ומאושפזות בבתי החולים ברחבי הארץ.
נילי עמר (33) חלתה בקורונה בחודש שעבר כשהייתה בשבוע ה-38 להריונה. בינתיים היא הספיקה ללדת תינוק בריא וגם להחלים מהנגיף, אבל רגעי הבהלה והחשש נצרבו בה היטב. "אני קוראת לכולן, לכו להתחסן", היא אומרת השבוע, "אם הייתה לי אפשרות כזאת, זה מה שהייתי עושה".
התדהמה והסימפטומים
עד היום עמר לא יודעת איך נדבקה בקורונה וממי. "הייתי בטוחה שאצא שלילית", היא אומרת. "הייתי בהלם כשקיבלתי תשובה חיובית, כי לא הרגשתי בהתחלה שום דבר, פרט לכאב גרון. לא היו לי תסמינים קלאסיים של חום או קשיים בנשימה".
היא כבר הייתה בהריון מתקדם כשבכיתה של בתה התגלתה ילדה מאומתת לקורונה. "לקחתי את הבת שלי לבדיקה כדי לוודא שהיא שלילית, ועל הדרך החלטתי להיבדק בעצמי", היא מספרת. "הייתי לקראת סוף ההריון והעדפתי להיות בטוחה".
יחד עם התדהמה מהתשובה החיובית הופיעו גם הסימפטומים, ואיתם החששות. "לאט-לאט התחלתי להרגיש יותר ויותר גרוע. הייתה לי חולשה בכל הגוף. נחשבתי בקבוצת סיכון, גם בגלל שאני בהריון וגם בשל משקל עודף. זה הגביר אפילו יותר את החששות שלי. למרות שנשמרתי מאוד בכל תשעת החודשים האלה, בקושי הלכתי לעבודה וכמעט שלא יצאתי מהבית, איכשהו כן נדבקתי".
נשמע מלחיץ.
"נכון, זאת התמודדות נפשית לא פשוטה, ולפני הלידה החששות התגברו עוד יותר. פחדתי שאצטרך הנשמה ושהגרוע מכל יקרה. הרגשתי חשש ממשי לחיים שלי. ידוע שבהריון הווירוס יכול לפגוע עוד יותר כי המערכת החיסונית מוחלשת, וגם ככה היה לי קשה לנשום בחודש תשיעי. שמעתי את הסיפורים על הנשים בהריון שנדבקו בקורונה והן מורדמות ומונשמות. מדובר בנשים עם מחלות רקע וחששתי שגם לי יקרה משהו כזה. יש לי שתי בנות ופחדתי שלא יהיה מי שיטפל בהן וידאג להן. חששתי גם לעובר, פחדתי שהוא יידבק או ייפגע בדרך כלשהי. אנחנו לא יודעים על המחלה הזאת עדיין כלום".
הרופאים הרגיעו אותך?
"כן, רופא הנשים אמר לי שהקורונה לא עוברת בלידה ושלא אדאג לעובר, והוא באמת יצא שלילי לקורונה".
הקלה ביום שאחרי
במהלך ימי המחלה עמר חיזקה את עצמה ושאבה עידוד ממשפחתה. "המשפחה המורחבת התקשרה והעסיקה את הילדות", היא אומרת. "לצערי אמא שלי לא גרה בעפולה ולא יכלה לבוא לעזור לי, היא אישה מבוגרת והעדפתי שלא תגיע. לא רציתי להרחיב את מעגל הנדבקים. שמחתי שלא הדבקתי גם את הצוות הרפואי שטיפל בי בצורה נאמנה. לאורך כל התקופה הודיתי כל בוקר לאל וניסיתי להזכיר לעצמי שזה לא מובן מאליו שיש לי ילדים. שמרתי על קור רוח, ידעתי שכל זה מתישהו עתיד להיגמר וזה עזר לי לעבור את התקופה הזו. למזלי גם ככה אני אחרי מנוחה ארוכה של חודש בבית, כי לקראת חודש תשיעי יצאתי לחופש מהעבודה וצברתי כוחות".
איך עברה הלידה? ונתנו לך להחזיק את התינוק?
"ילדתי ב-8 בדצמבר וגם בבדיקה שעשיתי לאחר הלידה עדיין הייתי חיובית לקורונה. נתנו לי להחזיק את התינוק ואפילו שאלו אותי אם אני רוצה להיות איתו בחדר, אבל מכיוון שעברתי לידה לא פשוטה בלי קשר לקורונה הצוות המליץ שעדיף קודם לראות ולבדוק את התינוק אז קיבלתי את ההמלצה והעדפתי לנוח ולפגוש אותו בבוקר שאחרי הלידה. בלילה הראשון הוא היה בהשגחת הרופאים, עשו לו בדיקת קורונה והוא יצא שלילי, קיבלתי אותו בבוקר ומאז הוא היה יחד איתי כל הזמן".
לא פחדת שהוא יידבק ממך?
"בטח שפחדתי. גם התלבטתי מאוד על ההנקה אבל הרופאים הסבירו לי שחקרו מספר גדול מאוד של תינוקות והסיכוי נמוך מאוד שיידבקו ושאין לי מה לדאוג. אני מודה שחיכיתי ולא הייתי שקטה עד שהתינוק קיבל את התוצאה השלילית. עכשיו הכל בסדר, החלמתי, ויש הקלה בידיעה שאני כבר אחרי".
עם אילו תובנות יצאת מהתקופה הזו?
"אני מבינה כמה חשוב לשמור, לעטות מסיכות ולא לזלזל. ההדדיות והשמירה על הכללים שאני רואה בסביבה שלי מאוד חשובות".
יש לך מסר לנשים בהריון?
"לכו תתחסנו. תישמרו ואל תצאו מהבית, אפילו לא לסידור הכי קטן. עם זאת אני יודעת שכל מה שצריך לקרות קורה וצריך ללמוד לשחרר. בהתחלה חיפשתי מי הדביק אותי והיה בי כעס, אבל באיזשהו שלב שחררתי ואמרתי, אין מה לחפש אשמים".
אחות אחראית בחדרי הלידה ב'העמק': "ליילד חולת קורונה זו שליחות"
שירי ענבר, אחות אחראית בחדרי הלידה של המרכז הרפואי העמק, מספרת איך זה ליילד אשה חיובית לנגיף הקורונה. "להיות מיילדת של חולת קורונה זו שליחות גדולה אבל זה מאתגר מבחינה פיזית ונפשית", סיפרה ענבר, "כשלובשים את מדי המיגון, קשה לעבוד בהם, מאוד מהר מתחילים להזיע בתוכם והמשקף מתמלא מיד באדים שמקשים על הראייה. בלידה מאוד חשוב לראות את כל הפעולות שמבצעים ולכן טכנית מאוד מורכב ליילד בצורה הזו".
זה בטח מבחינתך גם אתגר נפשי.
"מבחינה נפשית, היולדת לא רואה אותי ואפילו לא יודעת איך אני נראית, קשה מאוד ליצור קשר אנושי במצב כזה. למרות הכל, אני רואה במשימות האלו סוג של שליחות. הצוות שלי ואני תמיד מנסות לתת ליולדות הללו הרגשה טובה, שתהיה להן חווית לידה טובה עד כמה שאפשר, כי זו הרגשה קשה ללדת ככה. אנחנו מבינות שקשה להן ומנסות שיהיה להן כמה שיותר נעים, עד כמה שאפשר".
בדרך כלל בלידה הבעל נוכח בחוויה הזו. איך זה בימים אלה?
"בדרך כלל הן מגיעות ללדת לבד, כי הבעל נמצא בבידוד או שהוא חולה מאומת ולכן לא יכול להגיע. אנחנו המיילדות נמצאות לצדן לאורך כל הלידה כדי לתמוך בהן ולהעניק את הטיפול במיטבי. במידה והלידה מתארכת אנחנו משתדלים להחליף בין מיילדות על מנת שהן יצליחו לתפקד בצורה הטובה ביותר".