מרים זוכרת את "היפים והאמיצים" בטלוויזיה ואיך הטלפון צלצל פתאום והיא ניתקה מהטלנובלה ועברה אל החיים, אל הקול של הבן שלה מעבר לקו ולבקשה שתקנה לו חולצה חדשה לקראת בר המצווה של אחיו הקטן. ואיך ביקש לדבר עם אבי, אבא שלו שבדיוק החליף תפקיד אז לא היה לה את הטלפון המעודכן ויניב ויתר. בטח אמר לעצמו שמחר ידברו. בטח גם מרים אמרה מחר. והם סגרו את השיחה והיא חזרה ל"יפים והאמיצים" והבן שלה הלך להתארגן. וכמה שעות אחר כך, ב-10 ביוני 1996, נפל בגזרה המזרחית של אזור הביטחון בלבנו. בן 20 היה במותו סמל יניב רואימי. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.
"זה מדהים", מרים רואימי (66) אומרת השבוע. "אבל רק בפגישה האחרונה שלנו, שבועיים לפני שהוא נהרג, שאלתי אותו מה הוא בדיוק עושה בצבא. כל הזמן דאגתי לשלומו כי הוא היה ביחידה קרבית, אבל לא באמת ידעתי מה הוא עושה. באותו יציאה שלו הביתה שאלתי. והוא אמר: 'גילוי מוקשים'. הייתי בשוק. 'זה מה שאתה עושה?' שאלתי אותו בחרדה והוא אמר משפט שלא מרפה ממני: 'אמא, תעכלי את זה שאני עלול למות בלבנון'".
25 שנים אבי ומרים חיים עדיין את כאב הלילה הנורא ההוא, את המילים האחרונות שאמר להם ואת המילים שכתב בפנקס קטן שמצאו בחדרו. אם יש משהו שמקל עליהם זה מפעל ההנצחה לזכר בנם שבמסגרתו והכניסו ספרייה תורנית על שמו לבית הכנסת במושב דבורה וייסדו טורניר קט-רגל וגם שני טורנירים של קט-סל.
אש מטווח קצר
סמל יניב רואימי רצה להתגייס ליחידה קרבית. "הוא התעקש", מרים אומרת. "רצה לתרום למדינה שאותה אהב".
אבי (66): "יניב התחיל את הגיבוש בשייטת 13, אבל מאחר והיה לו חום גוף גבוה באופן טבעי ולמרות שהסביר למפקדים שזה בסדר, המפקדים התעקשו לזמן אותו שוב בפעם אחרת והגיוס שלו נדחה ונדחה. נמאס לו לחכות אז הוא פנה ללשכת הגיוס וביקש להתגייס ליחידה קרבית. שיבצו אותו בנח"ל. בהתחלה הוא חשב שמדובר בהיאחזויות ולא כל כך אהב את זה. רק יותר מאוחר יניב הבין שהוא הגיע לחטיבה הקרבית. הוא סיפר לנו שהוא נמצא בפלחה"ן (פלוגת חבלה והנדסה) ושיש שם חבר'ה נהדרים והוא מאוד מרוצה. הייתה להם חבורה אדירה".
אתם יודעים מה קרה שם באותו לילה?
אבי: "הכוח חזר למוצב דלעת ממשימה באזור רכס עלי טאהר, נתקל במארב של מחבלי חיזבאללה, אשר פתחו באש מטווח קצר ומכיוונים שונים. האש לוותה בפיצוץ רימונים שהושלכו לעבר החיילים. הם הופתעו אבל השיבו אש. במהלך הקרב נהרג יניב. באותו קרב נפלו גם סגן ישי שכטר, סגן ליאור רמון, סמ"ר עידן גבריאל וסמ"ר אשל אמיר בן-משה. שמונה חיילים נפצעו".
אבי מתייסר עד היום שלא הצליח לדבר איתו באותה שיחת טלפון אחרונה. "זה היה פספוס שלא שוחחנו. אני מצטער על כל רגע שלא יכולתי לשמוע את הקול שלו. אמרתי לאשתי אחר כך שהיא יכלה להשיג אותי במשרד, אבל היא לא חשבה על זה".
אולי בגלל זה היה חייב לראות בעצמו את המקום ממנו לא שב בנו. "זה עלה לי בהרבה דמים", הוא מספר. "זה לא היה כל כך פשוט לארגן את זה. פניתי לנשיא המדינה עזר וייצמן ולרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק שיאשרו. לא קיבלתי אישור הרבה זמן עד שערב אחד מח"ט החטיבה התקשר אליי ואמר לי: 'אבי, מחר אנחנו עולים ללבנון'".
מה ראית שם?
"פגשתי שם את כל הצוות שלו. אני בעצמי שירתי בלבנון עד מבצע ליטני והשתחררתי כסמג"ד. כל התקופות האלה 'חרשתי' את לבנון והייתי בהרבה אירועים ביטחוניים. לא האמנתי שאחרי שאני אצא משם עוד נישאר בלבנון ושגם הבן שלי יהיה שם וייפול בקרב".
עד שפגשתי בך
"יניב נולד בתאריך מיוחד – כ"ה בכסלו, היום הראשון של חנוכה בתאריך העברי ובכ"ט בנובמבר התאריך הלועזי, היום ההיסטורי שבו החליטה מועצת האומות המאוחדות כי המנדט הבריטי בארץ ישראל הסתיים", מספרת מרים ומתארת ילד מתוק ומקסים שגדל להיות נער חברותי ותלמיד מצטיין.
"לפני הגיוס שלו יניב עב קורס מצילים ועבד שנה כמציל בברכה במעלה גלבוע. אחרי שהוא נהרג ביקשו ממני כמה חברים רשות לקרוא לבריכה על שמו. הביאו אנדרטה יפה ועשו טקס מרגש מאוד"
"יניב היה ספורטאי", הם אומרים. "תמיד עזר לקשישים. הוא גם אהב כדורגל, כדורסל ושחייה. בשלב מסוים לפני הגיוס שלו יניב עבר קורס מצילים ועבד שנה כמציל בבריכה במעלה גלבוע. אחרי שהוא נהרג כמה חברים משם ביקשו ממני רשות לקרוא לבריכה שם על שמו. הם הביאו אנדרטה יפה והציבו אותה שם. היה טקס מרגש מאוד".
איזה דברים יניב ז"ל השאיר אחריו?
מרים: "הוא השאיר אחריו חוברת קטנה שהוא כתב בה מחשבות שלו ושמר אותה תמיד בכיסו. הוא כתב בדף שאנחנו שומרים עד היום: 'אמא, למה אסור לקטוף פרחים, וחיילים מותר' היה לו גם פנקס שהוא כתב בו מחשבות אישיות".
מרים מוציאה נייר ועליו שורות בדיו שחור שכתב יניב לחברתו.
"יש אנשים שהם תמיד לבדם
הייתי כמותם עד שפגשתי בך.
יש אנשים שאינם בוטחים בזולתם
הייתי כמותם עד שפגשתי בך.
יש אנשים שאין בכוחם ליהנות מעץ ומפרח
גם אני לא יכולתי עד שפגשתי בך.
יש אנשים שלעולם לא ישבעו רצון
הייתי כמותם עד שפגשתי בך.
יש אנשים שאינם יודעים למצוא שלווה
גם אני לא ידעתי עד שפגשתי בך.
יש אנשים שאינם מכירים את חוויית האהבה
גם אני
לא הכרתי
עד שפגשתי בך".