שנתיים חלפו מאז אלעד רמות ז"ל (44) ממושב רמת צבי נהרג בתאונה דרכים עצמית בכביש 71, סמוך לקיבוץ עין חרוד, בזמן שרכב על אופנוע הכביש שלו. תאונות דרכים עם מעורבות של רוכבי אופנוע הפכו בצער רב לשכיחות. בשנת 2020, השנה בה נהרג רמות ז"ל, נהרגו בכבישי הארץ 68 רוכבי אופנוע. בשנה שעברה המספר זינק - 86 רוכבי אופנוע נהרגו ומתחילת שנת 2022 נוספו עוד ארבעה הרוגים.
המספרים קשים ובלתי נתפסים ולכן, יממה לפני האזכרה של רמות ז"ל, החליטה משפחתו לחשוף את הכאב העצום איתו היא מתמודדת מאז מותו הפתאומי, לספר על הדרך בה בחרה להנציחו ולהעביר מסר למי שעוד רוכב על אופנוע כביש.
"עברו עלינו שנתיים כבדות ועצובות", אמרה האם יעל רוטשילד-רמות בכאב, "היינו עסוקים בשכול ובקבר שבניתי לאלעד. השנתיים האלה גרמו לכך שכל אחד ממרכיבי היסוד של המשפחה התערער. האחים שלו ואנחנו עדיין נמצאים באווירה של שכול, לא משתחררים מזה".
בשורת איוב
אלעד ז"ל, גרוש ואב לשני ילדים, עבד במשק של המשפחה במושב, אבל בעיקר עבד כשחשמלאי מוסמך. כמעט כל תושב ברמת צבי נעזר בשירותיו והחלל שהוא הותיר אחריו עצום. לא רק לבני המשפחה.
"הוא חסר לנו בכל מקום ובכל פינה. הוא היה ניצב תמיד לרשותנו ולעזרתנו בכל בעיה והיה נגיש, פתוח ונותן לכולם. כל הציבור במושב לא מפסיק לספר עד כמה הוא חסר להם", סיפרה האם, "הם כל הזמן חושבים עליו. בכל בעיה שצריך תיקון הם אומרים עד היום בטבעיות 'נתקשר לאלעד', אבל אין את התודעה הזו שכבר אין את אלעד להתקשר אליו. הוא היה זמין לכולם ברמה כזו שהוא היה נותן ולא מבקש שכר. התחושה עדיין היא של אבל כללי. אני מרגישה שאני לא מתאבלת לבד, לצידנו עומדים כל המי ומי".
הלילה שבו קרתה התאונה הטרגית היה ב-20 בפברואר 2020. אלעד ז"ל היה בדרכו לביתו ברמת צבי לאחר שהשלים את סידוריו בבנק בעפולה.
לקראת השעה עשר בלילה, לפני שיצא לדרך בחזרה לביתו במושב, דיבר אלעד ז"ל בטלפון עם אביו אבינועם. בדיעבד זו הייתה השיחה האחרונה בחייו. "התקשרתי לשאול בשלומו ולשמוע מה קורה איתו", משחזר האב, "הייתי בטוח שהוא יושב בבית מול הטלוויזיה. בנימת הקול שלו הוא נשמע נסער. לא שמעתי אותו ככה מעולם וקבענו שנדבר למחרת בבוקר".
התאונה הטרגית קרתה כשאלעד ז"ל הגיע לעיקול בכביש 71 לפני עין חרוד איחוד כשהחליק מהאופנוע ונחבט במעקה הבטיחות בצד הכביש. לאחר דקות ספורות נקבע מותו.
"תיעדתי את כל מי שראה אותו לפני התאונה וגם אחרי התאונה", משחזרת האם, "אחד מהם אמר שאלעד נסע מהר ועקף אותו. יכול להיות שהתחיל לטפטף והוא רצה להספיק להגיע מהר לבית. לא היה גשום, אבל הכביש היה רטוב והוא החליק. בשתי הדקות הראשונות אף אחד לא היה אתו. שכן שלנו שגר שני בתים לידינו הגיע ראשון למקום במקרה ואז הצטרפה עוד מישהי ממולדת והם החזיקו אותו עד שהאמבולנס הגיע. הם החזיקו אותו בנשימותיו האחרונות".
בחמש לפנות בוקר התבשרו ההורים בבשורה הקשה שבנם נהרג. "הגיעו לבית שוטר ושתי עובדות סוציאליות ודפקו בדלת. אנחנו היינו ישנים והדפיקות העירו אותי", משחזרת האם, "הייתי בטוחה שאני לא בסדר ובאים לחפש אותי. פעם ראשונה בחיים שלי שהסתכלתי בעינית של הדלת וראיתי שוטר עומד עם עוד שתי בחורות. לא הבנתי, חשבתי שאולי אחותי חלילה נפטרה. לא חשבתי בכלל על אלעד. פתחתי את הדלת והשוטר אמר לי לשבת והם סיפרו לי שאלעד נהרג. לא ידעתי איך לעכל את זה. הייתי צריכה לפנות את המוח שלי ולהבין שכל מה שחשבתי הוא בכלל לא נכון, שזה אלעד. לקח זמן עד שהבשורה הקשה שקעה. ואז הוצאתי את אבינועם מהמיטה וסיפרתי לו".
תותח באופנועים
האם יעל (73) היא גמלאית של משרד החינוך ומתנדבת מאז יציאתה לגמלאות בבית הספר גוונים בעפולה והאב אבינועם (76) עובד כחקלאי במושב. אלעד ז"ל הוא הבן האמצעי במשפחה, הבכור עמיהוד מתגורר בעתלית והאחות הצעירה יפעת רוטשילד גרשוני עובדת כאדריכלית נוף.
אלעד ז"ל היה ידוע בחיבתו העזה לאופנועים ובפרט לאופנועי שטח. חברו הטוב מהמושב, שרון פרידמן, מספר על החברות האמיצה ביניהם ועל האהבה שלו לאופנועים. "אני ואלעד היינו מאוד קרובים בשנה האחרונה לפני התאונה. ידעתי שקשה לו בחיים, הוא היה מאוד פתוח בשנה הזו וסיפר על כל הבעיות שעוברות עליו", סיפר פרידמן, "בתור חבר שלי גם נעזרתי בו הרבה, גם בגלל שהוא היה חשמלאי וגם כי הוא היה יותר ותיק ממני בניהול לולים. כל שאלה שהייתה לי הייתי מתקשר קודם כל לאלעד. הוא היה זמין בכל שעה. ישבנו הרבה בערבים על קפה ובירה והעברנו את הזמן.
"אלעד היה תותח באופנועים וידע להרכיב ולחבר כל חלק באופנוע", הוסיף פרידמן, "מגיל 16 אנחנו רוכבים ומסתובבים בעמק. אלעד תמיד היה זה שרוכב הכי טוב. מגיל צעיר מאוד הוא התחיל להתאמן לתחרויות מוטוקרוס והיה בטורנירים של רכיבת שטח בחו"ל. בארץ הוא כל הזמן היה רוכב על אופנועי שטח. כל שנתיים הוא השתדרג וקנה אופנוע חדש".
איפה שמעת את הבשורה הקשה שאלעד נהרג?
פרידמן: "קמתי בשעה ב-3 לפנות בוקר לעבוד בלולים. אני זוכר שבנסיעה שמעתי הודעה שרוכב אופניים נהרג באזור. כנראה לא שמעתי נכון. אמרתי לעצמי בטח זה תאילנדי שנסע בלילה ממשק למשק. בסביבות השעה שש התקשרה אלי גיסתי ואמרה לי שאלעד נהרג. זרקתי מה שהיה לי ביד וצעקתי. נשכבתי על הרצפה".
איפה הוא חסר לך?
"בכל מקום. אין פעם שאני לא עובר את הסיבוב בכביש ליד עין חרוד שאני לא חושב עליו. בתור חבר הוא חסר לי, היינו מדברים ומקשקשים הרבה. היינו יוצאים לטייל, אם היה נשבר לי חלק באופנוע הוא היה בא לחלץ אותי וגם הפוך. קשה לי לראות את שני הילדים שלו גדלים כשהוא לא שם לצידם. אני רואה את הילדים משתקפים בדמותו. אני גם מדריך נוער במושב ומתחכך איתם הרבה יותר. המחשבה על אלעד עוברת בי כל יום כמה פעמים".
מקום להיפגש
מחר (שישי) תתקיים האזכרה במלאת שנתיים למותו (בשעה 11:00 בבית העלמין של המושב). מחר גם יחנכו הוריו אתר הנצחה במושב לזכרו, אותו תכננה ובנתה אמו. ההחלטה על הקמת אתר ההנצחה גמלה בלבה של האם יעל לאחר שראתה שהיא נשאבת לתוך הכאב של השכול וחיפשה דרך להתמודד.
"הגעתי לשלב שכבר לא ישנתי. בשעות שהתקשיתי להירדם התחלתי לחשוב איך אני עוזרת לעצמי לעבד את זה", סיפרה, "העובדים הסוציאליים פנו אלי כדי לעזור לי אבל סירבתי, אמרתי להם שאני צריכה לעכל את זה בעצמי. אני למדתי באופן מקצועי במסגרת עבודתי בעבר את הטיפול בשכול ופחדתי שאולי אני הולכת לכיוון לא טוב. השעות שלא ישנתי היו בשבילי זמן לחשיבה לתכנן קדימה והתחלתי לחשוב על הקמת אתר הנצחה. פניתי למושב ושאלתי אותם מה מידת הרצון שלהם לשמוע את הרעיון שלי ומיד הייתה היענות.
"בהתחלה חשבתי על מקום מסוים והם אמרו לי 'לא, אנחנו ניתן לך מקום מרכזי'. זה היה נפלא. הם נתנו לי יד חופשית לעשות כל מה שאני רוצה והביאו לי חלקת אדמה מול הצרכנייה, משם והלאה כל מה שישנו באתר הזה הוא פרי התכנון והיצירה שלי".
האתר ממוקם מול הצרכנייה במושב ונקרא בשם 'מעגלים'. יש בו פינות ישיבה המקיפות מעגל אבן מקושט וצבעוני. "נתתי לו שם 'מעגלים' כדי שיהיה יותר ברור שהפגישה היא במעגלים. יצרתי גם את המקום בצורה שכולם יוכלו לראות אחד את השני, שהעיניים ייפגשו בין כולם. המסר הוא שיח - יושבים במעגל ומדברים. הצעתי גם לחבר שלו שרון שייקח את בני הנוער ויעשה להם שם מפגשים ופעילויות.
"אני הייתי עסוקה בהקמת האתר הזה וזה היה החלופה במקום לחשוב על הילד. הסטתי את כל החשיבה שלי בזמן הזה שלא ישנתי על תכנון העבודה, למי אני פונה ובמי אני נעזרת. את השלט תרמה לנו יעל תייר. היא התקשרה אלינו ואמרה לנו שהיא רוצה לתרום שלט לזכרו. אלעד הרכיב את החשמל במפעל שבבעלותה והוא כל כך חסר לה. אני בדיוק הייתי בדרך לחפש מסגר שיעצב את השלט כשאבינועם צלצל אלי ואמר לי שיעל תייר רוצה לעשות גם את השער. למחרת הייתי אצלה ואמרתי לה איזה מסרים אני רוצה שיהיו בשער".
מה את רוצה שיקרה במקום?
"המסר שלו הוא שיהיה מקום לשבת, להיפגש ולשוחח. יכול להיות שאזום פרויקטים משותפים עם הצרכנייה שאנשים יקנו משהו מהצרכנייה וילכו לשבת שם. גם ילדי הגנים באים לשם והמעגל מרתק אותם. את פנים המעגל קישטתי בצורה משעשעת וצבעונית שמושכת את הילדים. שמתי גמדים והמסר היה הנה אלעד נמצא במדינת הגמדים, הם שומרים עליו".
השנה החולפת הייתה שנת שיא בתאונות קטלניות של רוכבי אופנוע בדרכים. כשאתם שומעים על אנשים שנהרגים בתאונות אופנוע מה זה עושה לכם?
אבינועם: "אנחנו מיד חושבים על אלעד. כשאני רואה אופנוען בכביש אני אומר לעצמי: 'הבן אדם הזה כנראה ימות בסוף'. מי שרוכב על אופנוע מהמר על החיים שלו".
יעל: "אני חושבת שהנה עוד אחד יצטרף לבן שלנו".
יש לכם מסר להגיד לכל מי שרוכב על אופנוע?
יעל: "המסר שלי לרוכב אופנוע הוא: רד ממנו היום. זה כלי רכב קטלני שלא רואים אותו מספיק בתוך התנועה. כשאני רואה או שומעת אופנוע בסביבה שלי אני נכנסת לחרדה. אני מאיטה כדי שהאופנוען יתרחק ולא יהיה לצידי. ההתנהגות שלי כלפי רוכבי האופנוע על הכביש היא 'לך ממני', שאני לא אהיה זו שאגע בך".
בעקבות מותו של אלעד הפסיק חברו שרון לרכב. "יש לי שני אופנועים, אופנוע כביש ואופנוע שטח ומאז מותו של אלעד לא נגעתי בהם. אני אומר לעצמי שיום אחד אחזור לרכב אבל עובר לי בראש שזה יכול גם לא לקרות", אמר פרידמן,"אלעד עזר לי לסדר את אופנוע הכביש שלי בפעם האחרונה ומאז לא החזרתי אותו לפעולה".