"הסרט מבוסס על החיים שלי, אבל יחד עם זאת אני עושה אמנות. אני יכולה להקצין ולשנות את הסיפור", אומרת טובה גולן (30), השוקדת בימים אלה על גיוס המונים לצורך המשך כתיבת תסריט המבוסס על סיפור חייה - תסריט שעליו היא עובדת בשלוש השנים האחרונות. גולן היא שחקנית, אמנית בינתחומית וחוקרת פרטית לשעבר, שמתניידת על קו קיבוץ גבע-תל אביב. מסע חייה הקשה בין משפחות אומנה מקבל כעת ביטוי בסרט שלה, 'נספח ג'' - סרט חברתי שמציף את גורלם של אלפי ילדים שגדלים חסרי זהות, בדיוק כמוה.
2 צפייה בגלריה
טובה גולן | צילומים: שרון צור
טובה גולן | צילומים: שרון צור
טובה גולן | צילומים: שרון צור
לאן אני שייכת?
כשהיתה בת שנה בלבד עזב אביה של גולן את המשפחה וכשהיתה בת חמש נפטרה אמה. לאחר מות האם היא הופרדה מאחיה והחלה במסע חיים שכלל מעבר בין משפחות אומנה: "עברתי תחת שש משפחות, גם בצפון וגם במרכז. זה יצר אצלי כל הזמן שאלות של זהות. מי אני? לאן אני שייכת? כל הזמן ניסיתי למצוא את המקום שלי ולהכיר חברים חדשים. הייתי צריכה להכיר את הנהלים שיש לכל משפחה ולהיטמע כל פעם מחדש. זה תהליך שהוא לא פשוט לילד וגם לאדם בוגר".
הפעם הראשונה שבה הרגישה באמת בבית היתה כשהגיעה לקיבוץ גבע, בגיל 17.5. "בגבע הרגשתי הכי בבית. המשפחה התומכת שלי נתנה לי גב רגשי מאוד חזק".
היא עבדה במשך שלוש שנים כחוקרת, עד שהחליטה לעזוב את המקצוע. "התחלתי כחוקרת כי חיפשתי עבודה זמנית כסטודנטית", היא מספרת. "החלטתי שאני צריכה לקחת הפסקה ולשאול את עצמי אם אני במקצוע הנכון".
איך החלטת לכתוב סרט על חייך?
"במקביל לעבודתי כחוקרת אני גם שחקנית. אני מאמינה שכשיש לך סיפור וקול להביע את צריכה לעשות כל מה שביכולתך כדי להביא את זה לבמה או למסך. גם בשביל הפרנסה שלך, שתהיה תלויה אך ורק בך. בתפקידים שקיבלתי ובאודישנים שעשיתי לא מצאתי את הקול הזה שאני מחפשת, אז החלטתי לעשות מעשה אמיץ ואמרתי 'אתחיל לכתוב ונראה למה זה יביא'. שילבתי בכתיבה את שני העולמות שלי: העולם שלי כחוקרת וחוויית הילדות שלי".
במהלך הכתיבה הבינה גולן כי עליה לחדש את הקשר עם אביה הביולוגי. בקיץ האחרון פגשה גולן את אביה לראשונה אחרי נתק של 12 שנה. "זה קרה במקדונלד'ס, בתחנת הרכבת המרכזית של בוקרשט", היא אומרת ומסבירה: "הגיבורה בסרט מבינה שהיא צריכה להיפגש עם אביה הביולוגי, והמפגש הזה מביא איתו סוג של הבנה. רציתי להיפגש עם אבי גם כדי להפסיק לפחד או לחשוש ממנו. להכיר אותו ולקבל את התשובות לכל השאלות שיש לי. הרבה מתוך המפגש הזה מופיע בתסריט".
היענות גדולה
במשך שלוש שנים מימנה גולן את פרויקט הכתיבה שלה בעצמה, מתוך אמונה שהסיפור צריך להיות מוצג על מסכי הקולנוע. כעת היא מבקשת מהציבור להירתם כדי שתוכל להמשיך לכתוב אותו. "כשהעליתי את הקמפיין של גיוס ההמונים קיבלתי כל מיני תגובות - חלקן טובות וחלקן פחות, כמו 'קשה לי לשמוע שאלו היו חייך'. אני חושבת שזו נקודת מוצא לא נכונה. לא מדובר פה בתרומה או בנדבה, אלא בתמיכה בפרויקט אמנותי. אם אתם רוצים לתמוך בפרויקט האמנות שלי ואתם מאמינים בסיפור הזה, אז תצטרפו".
עד כה יש לגיוס ההמונים כ־72 אחוז היענות - נתון נאה שהפתיע גם את גולן עצמה. היא מבהירה שאף תומך לא ייצא בידיים ריקות: "בפרויקט 'headstart' מקבלים משהו בתמורה לתמיכה. אני יצרתי סוג של פלטפורמה שבאה מהמעגל הקרוב אליי ביותר - מאמני כושר, מטפלים אלטרנטיביים, יועצים וכדומה. ברגע שמישהו תומך בפרויקט, הוא מקבל משהו מאותו בעל עסק.
2 צפייה בגלריה
גולן. "הייתי בשפל המדרגה ולא היה שם איש"
גולן. "הייתי בשפל המדרגה ולא היה שם איש"
גולן. "הייתי בשפל המדרגה ולא היה שם איש"
גיוס הכספים יימשך עד ה־16 בדצמבר. "לא האמנתי שתהיה היענות כזו גדולה. קיבלתי פידבק מאוד חזק ואוהד וזה מאוד משמח", אומרת גולן.
הסרט, שנקרא כאמור 'נספח ג'', יכול לדברי גולן לעורר השראה בקרב אלפי ילדים שעוברים את מה שהיא עברה. "זהו סרט חברתי שנוגע ומציף קול רדום של אלפי ילדים הגדלים להיות בוגרים בלי גב של משפחה. חסרי זהות, חסרי בסיס יציב וקבוע שעליו הם יכולים לבנות אישיות חזקה ועצמאית שאינה קורסת אל תוך עצמה", היא אומרת. "גלריית הדמויות המתחלפת סביב הגיבורה בסרט משקפת את אובדן הסולידריות החברתית שלעתים אני מרגישה. בחורות שהחלו בנקודת פתיחה זהה לשלי עסוקות היום בהישרדות היומיומית ובהפרעות נפש. עצם זה שאני עסוקה בכתיבת תסריט זה נס לכשעצמו. הייתי בשפל המדרגה ולא היה שם איש, רק רצף של החלטות בלתי שקולות של אפוטרופוסים ועובדים סוציאליים, שמתוך חוסר ניסיון והבנה מדרדרים את אותם ילדים למקום חסר גב ותמיכה גם בחיים הבוגרים. זה מטריד וזה הזמן לבדוק את הדרך".
הדמות שמייצגת אותה בסרט, ולמעשה גם בחיים האמיתיים, היא אנה - אדם ללא זהות. "יש לה מאה זהויות שהיא זרקה והחליפה, אבל אף אחת מהן היא לא שלה", אומרת גולן. "אנה היא אני בין הגילים עשרים ל־29: שנים שבהן החזרתי את הכומתה לבקו"ם, סיימתי להיות חיילת בודדה אבל המשכתי להיות אשה צעירה, יתומה ונטושה, שמנסה להתקדם ומרגישה מעוכבת. הגיבורה שואלת שאלות של זהות כדי להתקדם קדימה, לכן היא חוזרת אחורה לחפור בעבר שלה. גם אצלי השאלה הזו עדיין לא סגורה עד היום".