'פרס העמק' לשנת תש"פ יוענק השנה לכפר תקווה, שבו מתגוררת אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים מעמק יזרעאל. הפרס יוענק היום, 5 בנובמבר במסגרת ערב הוקרה למתנדבי העמק ולזוכי פרס העמק, שמתקיים מדי שנה באולם המופעים ביפעת. הפרס, על שמו של סא"ל
גדעון צימבל ז"ל, איש תל עדשים שכיהן כסגן ראש המועצה ונהרג בקרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, מוענק מדי שנה מאז שנת 1975 על תרומה ייחודית באחד מתחומי החיים בעמק יזרעאל.
במהלך השנים זכו בפרס אישים וארגונים מתחומי חיים שונים, המייצגים מגוון רחב של עשייה, יצירה ותרומה לרקמת החיים בעמק יזרעאל. השנה כאמור החליטו חברי ועדת הפרס להעניק את הכבוד לכפר תקווה, על דייריו ומתנדביו, בראשות מנכ"ל הכפר, מושיק גרוס.
"אני מכיר את הפרס הזה לאורך שנים וכששמעתי שהמועצה האזורית החליטה להעניק לנו אותו התרגשתי, בגלל שני דברים עיקריים", אומר גרוס. "חשוב לי להדגיש שאנחנו לא עובדים כדי לקבל פרסים, זה לא מה שחשוב לנו, אבל כן יש לזה חשיבות בעיקר לצוות של הכפר ולדיירים שבו, שעוד מישהו מעריך את העבודה שנעשית פה ולא רק אנחנו מעריכים את עצמנו. יש עוד מישהו שמתבונן ורואה שעושים פה משהו משמעותי ומיוחד. הדבר השני שאני שמח עליו הוא שהרבה מאוד תושבים בעמק לא יודעים שכפר תקווה הוא חלק מהמועצה האזורית עמק יזרעאל וזו הזדמנות שאנשים יידעו עכשיו שאנחנו סוג של יישוב בעמק יזרעאל, יישוב מיוחד".
תעסוקה ופנאי
כפר תקווה - כשמו כן הוא - נותן תקווה לדיירים המתגוררים בו. מדובר בגברים ונשים בני 85-20 מאזור הצפון ומהארץ כולה. ייחודו טמון במבנה המחבר בין אופי ההתיישבות בעמק לבין ניהול הכפר כחברה לתועלת הציבור, כמרחב פתוח, עם שירותים ציבוריים, מגורים במקום ועבודה במרחב הכפרי. הכפר מהווה עוגן בטוח לחבריו ומאפשר שלוחות מגורים בטבעון, בשאיפה ליישובים נוספים.
"הכפר מהווה בית לחיים לאנשים עם מוגבלויות שונות. מדובר באנשים בוגרים, כ־230 דיירים, ויש גם קבוצה לא קטנה של דיירים שגרים מחוץ לכפר בדירות עצמאיות, שלנו, בקרית טבעון הסמוכה", מסביר גרוס ומוסיף, "זה ממש כמו כפר עם חיי קהילה. אני מכיר את כל הדיירים ואת המשפחות שלהם. אנחנו קולטים אנשים חדשים כל שנה ומתחדשים. הדיירים מקיימים פה אורח חיים מלא והמקום מציע תעסוקה מאוד מגוונת עם הרבה סדנאות תעסוקה בשעות היום כמו חקלאות, בעלי חיים, יצרנות, ושפע מאוד גדול של פעילות פנאי והעשרה בשעות אחר הצהריים והערב".
בכפר פועלים מיזמים רבים כאשר הבולטים שבהם הם יקב 'טוליפ', מפעל לאריזת נרות, מרכז שילוב ללימודי העשרה עבור אנשי חינוך ומרכז למידה לגננות ולגיל הרך בתחום החינוך האנתרופוסופי.
בהנהלת הכפר יש נציגות קבועה למועצה האזורית עמק יזרעאל, כחלק מהשותפות המתמשכת בין הכפר להנהלת המועצה. דיירים מהכפר משולבים בתעסוקה, בחיי החברה והתרבות ובפעילות המועצה. קבוצות ספורט מהכפר משתתפות באירועי העמק וכך גם חבורת הזמר של הכפר, 'פינה בכפר'. "הקהילה והמועצה האזורית מאוד מעורבת בכפר ומסייעת ואני שמח על כך", אומר גרוס. "ברור שתמיד הייתי רוצה יותר מבחינת התושבים שיכירו, יידעו, יבואו לטייל ולסייר כי זה חלק מהשילוב של אנשים עם מוגבלויות בקהילה. לדעתי זה ערך חשוב שנותן המון. כשמכירים בזה ונותנים לזה במה, זה אומר שעשינו עוד צעד".
דו־קיום
צוות הכפר חרת על דגלו להיות 'בית לחיים' לכלל חבריו ורכש לעצמו שם של פורץ דרך בתחומי התעסוקה והפנאי, וכן בגלל רמת ההשתלבות הגבוהה בחברה. הכפר מעסיק כ־140 עובדים מכל המגזרים ומכל הגילים ומהווה דוגמה ומופת לעבודה שיתופית למען מטרה משותפת. הוא פועל באמצעות כספי תורמים פרטיים וקרנות, ובעזרתם של עשרות מתנדבים צעירים בשירות לפני הצבא ומתנדבים ממשפחות הדיירים ומיישובי האזור.
"אחד הדברים שאני יכול לציין זה את האנשים שעובדים עם הדיירים", אומר גרוס, "אני בקשר עם כל אנשי הצוות ויש גם את המעגל של המתנדבים מהקהילה שמגיעים אלינו לכל מיני פעילויות וסיוע וזה מרתק ומרגש - לפגוש אנשים שלא חייבים לבוא לפה ומלווים את קבוצות האופניים שלנו וכל מיני פעילויות תרבותיות. כשאני מתבונן בהם ומשוחח איתם אני מרגיש שאני נמצא במקום הנכון. מדינת ישראל משקיעה בזה הרבה כסף ואנחנו משתדלים לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים בחדווה ובשמחה ולא רק כמקום עבודה שמגיעים אליו בבוקר, מחתימים כרטיס והולכים. אפשר למצוא אצלנו שמחת חיים, הרבה חיוך ואווירה נהדרת של הצוות המגוון. יש אצלנו ערבים, יהודים, מוסלמים, דרוזים. כולנו ביחסים מאוד טובים, אנחנו מטיילים יחד, חוגגים יחד ושמחים יחד. זאת ממש קהילה ואני מאוד שמח להיות חלק מזה. פרצנו את מגבלת הדו־קיום".
שועטים קדימה
גרוס (72) מתגורר ברמת ישי, נשוי ואב לשניים. הוא משמש כמנכ"ל הכפר כבר 16.5 שנים.
מה השאיר אותך בתפקיד כל כך הרבה שנים?
"הגעתי אחרי תפקידים אחרים שגם הם פחות או יותר בתחום של שירותים חברתיים, ואין ספק שזה המקום הכי מרתק שעבדתי בו בחיים. אני שמח שהגעתי למקום הזה שנותן לי הרבה סיפוק. באופן אישי הגעתי לסוג של מימוש עצמי בתחום הזה של עבודה עם אנשים, שזה ניהול שלא דומה לניהול מפעל, למשל. אני מרגיש שאני עוזר לאנשים; גם לדיירים עצמם אבל בעיקר לאנשי הצוות לבנות את עצמם, להרגיש את עצמם ולעשות משהו מאוד משמעותי בחיים. אני כל הזמן ניזון מזה ומרגיש שאני מרוויח מזה - לא חשוב כמה זמן ושעות אני משקיע. אני מרגיש שאני מקבל הרבה מאוד בחזרה".
באילו קשיים נתקלת בדרך?
"הגעתי לכפר אחרי משבר מאוד גדול בשנת 2002. היו הרבה מאוד בעיות כספיות והכפר כמעט נסגר. מצאתי את הצוות עם הראש באדמה. המצב בכפר היה לא טוב מבחינת הבינוי, מבחינת המראה שלו, הלבוש, רמת התזונה. עשינו במשך השנים דרך מאוד מאוד ארוכה, כשלפעמים ה'עגלה' היתה תקועה בבוץ די חזק והיה צריך המון כוחות כדי להסתכל קדימה. אבל מה שנתן לי את הכוח זה להסתכל בעיניים של הדיירים שלנו. הייתי אומר לעצמי, אם הם פה והם צריכים אותנו ואת המקום הזה והמשפחות שלהם צריכות את המקום הזה, אז אי אפשר ללכת אחורה, רק קדימה. היום אנחנו בדרך הנכונה. זו עבודה קשה, אין לילה שאני הולך לישון בלי בעיה שצריך לפתור אותה, אבל כנראה שזה מה שאני זקוק לו. המשפחה שלי נתנה לי תמיד רוח גבית להתעסק בזה ואני מודה להם על כך. הם יודעים שבסופו של דבר הכפר במקום הראשון".
ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל אייל בצר: "אנו גאים בכך שכפר תקווה הוא הזוכה בפרס העמק לשנת 2019. הוא בית ומקום לאנשים מיוחדים ונפלה בחלקנו זכות גדולה שיש לנו מקום כזה בעמק יזרעאל. מעבר להיותו פורץ דרך בתחומי תעסוקה, פנאי ורמת השתלבות בחברה, הכפר מהווה דוגמה ומופת לעבודה שיתופית למען מטרה משותפת בעזרתם של עשרות מתנדבים, ועל כך מגיע לו כל שבח".