ביום ראשון השבוע הלכה לעולמה אשת החינוך האהובה מירטה פורמן בגיל 71. פורמן ז"ל עסקה במשך כ־50 שנה בחינוך המיוחד וניהלה מוסדות חינוך רבים בארץ, ביניהם את מערך דיור עפולה שכלל כמה הוסטלים שונים בצפון. אחרי שיצאה לגמלאות עבדה בוועדת אבחון בבתי משפט וקבעה אם המועמדים למשפט כשירים להישפט.
פורמן ומשפחתה עלו לארץ בשנת 79' מארגנטינה. לזוג פורמן ארבעה ילדים ו־11 נכדים. אהבתה הגדולה של פורמן לחינוך המיוחד, לעזרה ונתינה לא פסחה גם על קרוביה שחונכו על דרך ארץ ואהבת אדם. "אמא שלי עסקה בחינוך המיוחד 50 שנה, אבל זה היה הרבה מעבר לעבודה בשבילה. החניכים שלה היו מגיעים לארוחות יום שישי בבית, גדלנו לזה", מספר בנה דן, "הלכנו איתה לעבודה ותמיד נחשפו לאנשים המיוחדים. כשאני התבגרתי והגעתי לגיל 18 כבר חנכתי אדם בן 60 שהייתי לוקח לבלות מחוץ למוסד פעם בשבוע. אמא שלי גידלה אותנו לעשייה ולעזרה למען האחר ועד היום זה הייעוד שלי בחיים".
גם ילדיה הנוספים של פורמן עוסקים כולם בנתינה לקהילה בצורה כזו או אחרת, כאשר הבת הקטנה כנרת למדה חינוך וילד אחר עזר לקלוט עולים מארגנטינה ובנוסף אליהם גם הנכדים מצטרפים לעשייה. "הנכד שלה איתי מטפל בחיות ומשתתף בקייטנה לילדים עם צרכים מיוחדים והנכדה שלה תמר, הבת שלי, היא מתנדבת במד"א והצילה לא מזמן נער שפרכס בזמן טיסה. היא כל הזמן שאבה אותנו לזה. היא פשוט הובילה ואנחנו הלכנו אחריה. אף פעם לא שאלנו למה זה חשוב לה ופשוט תמכנו בה. זה הביא לה סיפוק אדיר והיא תמיד היתה אומרת שהאנשים הללו יודעים לתת אהבה בצורה בלתי מתפשרת ובאמת הרגשנו את זה".
נכדיה של פורמן, איתי ותמר, אמרו על סבתם: "האור של המשפחה נעלם. היא היתה אחת ויחידה ואין לה תחליף".
בנה של פורמן שיתף איזו אשת משפחה היא היתה: "אמא לא חשבה על עצמה, אלא רק על הילדים והנכדים שלה. היא תמיד היתה באה עם מתנות, דאגה לכולם וידענו שאפשר לסמוך עליה".
פורמן נפטרה לאחר שעברה טיפולי מנע למחלת הסרטן שהסתבכו. הכימותרפיה גרמה לה לרעילות בריאה. "לפני כמעט 30 שנה אמא שלי ואני עברנו תאונת דרכים קטלנית בתענכים שבה נהרגו שני אנשים. אמא שלי נפצעה מאוד קשה והיתה בקומה 23 יום, ולמרות שהרופאים איבדו תקווה היא התעוררה וחזרה לתפקד וגם פה קיווינו לנס. זה היה מוות מיותר כי היה סימן לפני שהראה כי כדאי לוותר על הטיפול החמישי שעברה", מספר פורמן הבן ואומר שגם פה אמו החזיקה מעמד מעבר למצופה, "הרופאים נתנו לה 48 שעות והיא החזיקה מעמד חודש. רגע לפני שהיא נפטרה היא 'הטעתה' אותנו והערכים שלה עלו למעלה. רצינו לנצל את הזמן כדי להתארגן ואיך שהלכנו תוך דקה הערכים צנחו. היא חיכתה שאף אחד לא יהיה לידה כדי לעשות את זה בשקט לבד. גם הדרך שבה היא הלכה היתה הרואית".