ב־25 בספטמבר ייערך בעפולה כמדי שנה בסוכות פסטיבל ציורי רחוב. נטלי סמרה (50) מעפולה, שעוסקת כבר שנתיים בציורי רחוב, תשתתף השנה בפעם הראשונה בפסטיבל כאחת מאמני הרחוב שיקשטו את המקום עם ציוריהם. סמרה לא תהיה שם לבד - גם שלושת ילדיה שעוסקים באמנות יהיו שם לסייע לה.
סמרה נולדה ברוסיה ועלתה לארץ בשנת 95' כשהיתה בת 29. היא מעידה שמילדות חיידק הציור דבק בה. "מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי מציירת", היא אומרת. את הציור למדה בצורה פרטית ובקולג' הלכה ללמוד דווקא מוזיקה. "אמא שלי רצתה שאני אלמד מוזיקה", היא מסבירה, "הייתי ילדה טובה אז עשיתי מה שביקשה, אבל תוך כדי לא ויתרתי על הציור והמשכתי לצייר". ברוסיה הספיקה לעשות עבודות גדולות ואף לצייר בבית כנסת.
כשהגיעה לארץ כאמנית לא מוכרת התחילה לצייר ולמכור את יצירותיה. "התחלתי מתמונות פנים, זה היה לי קל ואהבתי את זה ואנשים היו קונים את זה. בהמשך פניתי לציירים מוכרים מאשדוד, הייתי יושבת איתם ולומדת מהם", היא מספרת כיצד התחילה.
את ציורי הרחוב התחילה בזכות אניה טגן, ציירת רחוב מוכרת בעיר. "הרבה זמן התעניינתי בזה, גם הייתי מציירת לאנשים בבית על הקירות ואניה המליצה לי להתחיל. לא למדתי את זה, אני פשוט מסתכלת ומבינה איך לצייר את זה. בירושלים עבדתי בחברת משחקים של תלת ממד ושם הבנתי את הטכניקה".
את צעדיה הראשונים כציירת רחוב עשתה דווקא בחולון. השנה טגן עדכנה אותה על הפסטיבל וסמרה הבינה שזה היעד הבא שלה. "אמרתי לה 'אנחנו חייבות להיות שם'. אני מאוד מתרגשת לקראת זה. תמיד אומרים שבעפולה אין שום דבר ועכשיו יש לי הזדמנות להראות שזה לא נכון".
כאמור, גם שלושת בניה של סמרה (מיכאל, דניאל וטריסטן) ניחנו בכישרון הציור, ואף יציירו איתה בפסטיבל הקרוב. "מאז שהיו קטנים הם תמיד ראו אותי מציירת והייתי מבקשת מהם לעזור לי. אחד עובד בתל ממד, השני מתעסק עם אמנות העץ והשלישי גם למד תלת ממד ואנימציה ועוסק בקעקועים. אנחנו קבוצה של ציירים ובשבילי זה כמו קבוצת טיפול. זה מחבר אותנו ביחד וזה כיף".
סמרה אומרת שעקב העובדה שלוח הזמנים בפסטיבל מאוד צפוף, היא מביאה את הילדים שיעזרו לה. "זה ציור של 8 מטר", היא אומרת וחושפת את הסקיצה עליה עבדה כבר זמן רב, "כדור הארץ. אני מאוד מתחברת גם לאפקטים סביבו. אני אדם שאוהב את האפקטים והתלת ממד. הציור יכול להיות לא קשה, אבל האפקט עצמו כן. אני אוהבת איך אנשים מסתכלים עליו, מתפעלים ולא מבינים איך זה הגיוני".
על משמעות הציור בשבילה היא אומרת: "זה הכיף שלי, אני נחה כשאני מציירת, זו לא עבודה. זה סוג של עולם אחר שאני נכנסת אליו".
ומה החלום הגדול? "לצייר כמו מיכלאנג'לו יודאיקה (אמנות יהודית) על כל הקירות בבית הכנסת. לעשות עבודה כזו זה החלום", היא מסכמת.