"אני רוצה להיות אמא וגם להגשים את משאלתו של אבי ז"ל לדור המשך" - זו חלומה של רונית (שם בדוי), בת יחידה להוריה, שאינה מצליחה להביא ילד לעולם.
קראו עוד ב-mynet:
צפת: "בקצב הזה, עד סוף החורף אני אמות כאן"
רונית, תושבת הצפון בשנות ה־40 לחייה, משרתת בתפקיד ביטחוני קשוח למדי, אך כשמדברים איתה על הנושא הכאוב הניצב במרכז חייה, ניכר כי היא שבורה לגמרי. זה זמן רב שהיא לא מצליחה לישון בלילות, ממעטת לאכול ומודאגת מאוד מהחובות הכבדים, שרובצים עליה ועל בן זוגה - תוצאה של ניסיונות להרות במשך שנים, ללא הצלחה. "המצב שלנו קשה מאוד", היא מציינת בכאב, "אין לי כסף לביגוד ולפעמים גם לא לאוכל. לא אכלתי מאז אתמול".
"הכוחות הלכו ואזלו"
הכל החל כשרונית עמדה להינשא. כשניגשה לבדיקות פוריות, הבינה שיש לה בעיה והחלה לעבור טיפולי הפריה חוץ־גופית. לאחר כמה ניסיונות נכנסה להיריון. "שמחתי מאוד", היא נזכרת, "חשבתי שאני הולכת אוטוטו להיות אמא, אך הבועה הזו התנפצה לי בפנים בשבוע התשיעי, כשהגעתי לבדיקה והבנתי שאין דופק ושהעובר הפסיק להתפתח".
היא עברה הפלה שהסתבכה, ולאחר תקופת התאוששות שבה לטיפולים. מאז, במשך שנים, רונית ובעלה מתרוצצים בין רופאים מומחים, בתי חולים וטיפולים, בהשקעה של סכומי כסף נכבדים, ללא הצלחה.
לפני כשנתיים התגלו בגופה נגיף הפפילומה ותאים טרום־סרטניים במצב מתקדם בצוואר הרחם, והיא מצאה עצמה על שולחן הניתוחים. "הכוחות שלי כבר הלכו ואזלו", היא מספרת, "הבשורה הזו היתה קשה מאוד. גם הניתוח לא היה פשוט ולצערי גם איבדתי חלק מהרחם".
ולמרות הכל, היא המשיכה בניסיונות להרות. "סירבתי להתייאש, אך הניסיונות כשלו בזה אחר זה". מבחינה כלכלית לא היה כבר מי שיסייע לה - אמה פנסיונרית ואביה, ניצול שואה, נפטר. גם מהצד השני לא היתה אפשרות לסיוע כלכלי. אבל בני הזוג לא ויתרו - עד שהגיעו למומחה, אחד הידועים בתחום, שלאחר מספר טיפולים הבהיר להם שחלומם פשוט לא יוכל להתממש.
"הלב נקרע"
"היה קשה מאוד לשמוע את זה", היא אומרת. "את כל מה שהיה לי בחיים איבדתי בשביל הטיפולים, יש לנו הלוואות בשווי מאות אלפי שקלים לבנקים ולחברים - ובסוף לשמוע שהכל היה לשווא? זו בשורה קשה מנשוא. אני רואה את הילדים של החברים שלי ולבי מתכווץ. הגעתי למצב שאני נמנעת מפגישות עם חברות שהן אמהות, כי רוב נושאי השיחה הם על ילדים, גנים וחוגים, ואני לא עומדת בזה נפשית. מצאתי את עצמי מסתגרת בבית לבד וכל הזמן מתפללת לילד. אני מתה על הילדים של החברות שלי, אבל כל פגישה כזו היא כמו סכין בלב", היא מספרת בדמעות.
בצר להם ניסו בני הזוג להתחיל בהליכי אימוץ ילד. "לקח לנו זמן להבשיל נפשית למהלך כזה, אבל אמרנו שנוכל להעניק בית טוב וחם לילד שלא זכה לזה". הם פנו לשירות למען הילד, שם הבינו מהר מאוד שלאמץ ילד זה תהליך הדורש המתנה של שנים ארוכות.
בשלב זה החלו בני הזוג להתעניין בהליך פונדקאות. "הבנתי שהעלויות גבוהות מאוד ולאור מצבי הכלכלי, שהידרדר בגלל עלויות הטיפולים, לא אוכל להרשות זאת לעצמי", היא אומרת וזועקת: "ממתי ילד זה משהו שאתה יכול או לא יכול להרשות לעצמך? ילד זה דבר אלמנטרי. אני צריכה להיות עם כסף כדי שאוכל לזכות להיות אמא ולחבק ילד?"
רונית מתקשה לעצור את הדמעות, ולאחר נשימה עמוקה היא ממשיכה: "לפעמים אני שומעת על מקרים של הורים שמזניחים את ילדיהם - ואני לא מבינה: איך אנשים כאלה מגדלים ילד כשאני, שיכולתי לתת בית חם, לא זוכה לילד משלי?"
דבר נוסף שרובץ על לבה הוא משאלתו של אביה המנוח. "כל חלומו היה שיהיה לי ילד ושתהיה המשכיות למשפחתו, שנספתה בשואה", היא אומרת. "לפני מותו הוא אמר לי שהוא מצטער שלא זכה לראות את נכדיו וכל מה שהוא רוצה זה שיהיו לו נכדים. זה מהדהד בראשי ללא הפסקה".
בימים אלה נאלצו בני הזוג להעמיד את ביתם למכירה, לאחר שהגיעו לפת לחם. "מי שמסייע לי אלה חברים טובים, שקשה לי כבר לבקש מהם. חלק עוזרים בקניות לבית, וחלק בדברים אחרים. מי שמכיר אותי יודע שאני לא אחת שמבקשת, אני זו שתמיד מסייעת לכולם, אבל הפעם אין לי ברירה, אני תלויה בחסדיהם של אחרים. ועד כמה שזה נשמע נורא - אני מתחננת לכל עזרה למימון ילד, אולי כך אזכה לתואר אמא. אני רוצה להיות שלמה, להמשיך את המשפחה ולמלא את צוואתו של אבי", היא מסכמת.
לתרומות: בנק 09 סניף 001 חשבון 25629413