חמישה נצחונות בחמישה משחקים קטף בשבוע שעבר אסף סופר בתחרות הפתוחה במסגרת אליפות ישראל בשחמט שנערכה בטבריה, שבמהלכה התמודדו 38 שחמטאים בכירים במספר סיבובים מהירים. הישג נאה, ללא ספק - אלא שיוחנן אפק, אמן שחמט ברמה עולמית, זכה במקום הראשון בזכות שיטת הניקוד, המעניקה בתחרות הפתוחה בונוס לנצחונות על יריב עם רקורד גבוה יותר.
סופר (45) הוא שחקן שח בדרגת 'מועמד לאָמָן' (הדרגה השלישית אחרי 'רב־אמן' ו'אמן') מקיבוץ בית קשת, נשוי ואב לשלוש בנות. הוא הרוח החיה שעומדת מאחורי פריחת משחק המלכים בבתי הספר בטבריה בשנים האחרונות. האם התאכזב מתוצאת התחרות? "להתמודד עם הפסד", הוא מסביר השבוע, "זה חלק חשוב מן ההשפעה החיובית של המשחק, בעיקר על חינוך הילד. יש שיגידו לו 'לא נורא, זה רק משחק', או 'מכל הפסד לומדים' - אלה מלים יפות, אבל זה לא באמת עוזר. לעומת זאת, בשחמט לא משנה אם הפסדת או ניצחת - אחרי המשחק מנתחים אותו יחד ולומדים ממנו בפועל לפעם הבאה. זו לא הטפת מוסר או פילוסופיה - זה נותן לאנשים פרקטיקה ללמוד מהפסד".
מורים לעתיד במתמטיקה יתאמנו במשחקי שחמט
סופר, שהיה מורה בבית הספר 'ארליך', החל לפני כשלוש שנים להקנות את מיומנויות המשחק לתלמידים בבית הספר היסודי, ולפני כשנתיים ביקש ממנו סגן ראש העיר, דרור ללוש, לפתח את הפרויקט ב'ארליך' לפרויקט עירוני. כיום לומדים ומשחקים שחמט בטבריה, דרך קבע, מעל 2,000 ילדים. ביום שלישי השבוע הסתיימה אליפות ישראל בשחמט, שנערכה - לראשונה בטבריה, בזכות מעמדו של הענף בעיר - במשך עשרה ימים במלון 'רימונים מינרל'. במקביל נחנך מועדון השחמט העירוני החדש ליד בית הספר התיכון 'עמל'. בתחרות המרכזית על אליפות ישראל זכו תמיר נבטי מנס ציונה, שנכנס לאחרונה לרשימת 100 השחמטאים הטובים בעולם, ואביטל בורכובסקי מכפר סבא.
תלמיד גרוע
לסופר יש חוב אישי מיוחד לשחמט. "הייתי תלמיד לא טוב", הוא מספר, "אפילו לשלוש יחידות במתמטיקה לא הייתי אמור להתקבל, וייעדו אותי למסלול ללא בגרות כדי לעבוד באחד המפעלים ליד ערד, עיר הולדתי". השינוי, לדבריו, התרחש במקרה כשגילה את המשחק. "לא היו לי חברים שמשחקים שח", הוא ממשיך, "ולימדתי את עצמי דרך פתרון חידות שח. עד היום אני זוכר שספר השח הראשון שקניתי עלה 128 שקל, ואז זה נראה לי המון. ישבתי איתו ולמדתי, ואז הגעתי בפעם הראשונה לתחרות רשמית".
איך הלך?
"כישלון מדהים. התחרויות בנויות כך שככל שאתה מנצח, אתה מתקדם למרכז החדר, וככל שאתה מפסיד - אתה נדחק לשוליים. בסוף מצאתי את עצמי משחק מחוץ לחדר, מול ילדים שהתגודדו במקום. משם רוב הסיכויים היו שאפרוש, אבל אז קרה דבר מופלא. הבנתי שלא באמת למדתי לשחק שח; מה שעשיתי היה רק ללמוד בעל־פה פתרונות לחידות. אז התחלתי לחשוב על ההיגיון שמאחוריהן - הסתכלתי על חידה ושאלתי עת עצמי: למה לא חשבתי על הפיתרון הזה?"
הדבר גרר לדבריו עלייה מטאורית לא רק ברמת המשחק שלו, אלא גם בלימודים. "פתאום מצאתי את עצמי מוציא ציונים מעולים ב־5 יחידות מתמטיקה ופיזיקה", הוא מספר.
יומיים אחרי השחרור טס סופר לטיול במזרח ונשאר שם ארבע שנים. "כשחזרתי, נרשמתי ללמוד דווקא פסיכולוגיה וספרות. זה היה נגד כל מה שהכרתי על עצמי קודם, כי הצטיינתי במתמטיקה, ואילו לשון וספרות נחשבו בעיניי מקצועות קשים - עד גיל 20 אפילו לא קראתי ספר. אחרי שנה הבנתי שזה לא בשבילי, עברתי ללמוד מחשבים ואפילו עבדתי בהיי־טק, אבל לא התחברתי, אז עזבתי את הלימודים והעבודה והתחלתי לחיות בארץ כנווד".
מה זאת אומרת נווד? הומלס?
"הייתי במצב שכל אחד מהשורה היה קורא לו 'עוני מחפיר', אבל מבחינתי חייתי מעולה. הייתי ישן ברכב שלי, או בשק שינה בשטח, והתפרנסתי מכתיבת חידות במתמטיקה שטרחתי עליהן עשר דקות בשבוע - מרוויח מעט וחי בצמצום. אחרי כמה שנים של נדודים החלטתי שאני רוצה להיות מורה. הגעתי לבית הספר דמוקרטי במרכז הארץ ורציתי להתקבל להוראה, אבל אז ביקשו ממני קורות חיים ובשביל מישהו שחי כבר שנים כנווד, קורות חיים נשמע כמו משהו בלתי־נתפס. החלטתי לוותר על הרעיון".
בדרכו החוצה מהראיון בבית הספר נתקל סופר בשני תלמידים ששיחקו שח בחצר. "שאלתי אותם אם זו ההפסקה שלהם", הוא נזכר, "והם הסבירו שהם משחקים כבר שלוש שעות, כי בבית ספר דמוקרטי תלמידים יכולים לשחק במקום להיכנס לכיתה. זה הדליק אותי. חזרתי למנהלת, הסברתי לה שאני צריך להיות פה מורה ובמקום קורות חיים מסודרים, כתבתי על דף נייר מה הביא אותי לשם ולמה צריך לקבל אותי. זה עבד. מינו אותי לאחראי על פיתוח חדר המשחקים ויומיים בשבוע הייתי מביא לתלמידים משחקי חשיבה. בכל אותה תקופה המשכתי לחיות כנווד, לפעמים הייתי הולך לישון באיזו מערה באזור, או אצל חבר בחווה שבסביבה. בחורף ישנתי בספ