"כל מה שאנחנו מבקשות זה להביא ילד לעולם" - כך אומרות זוג לסביות, האחת יהודייה מנצרת עילית והשנייה ערבייה מנצרת. מירב ולוסי (שמות בדויים), בשנות ה־30 לחייהן, הן בנות־זוג כבר יותר משנתיים. שתיהן מתמודדות לא רק עם הקשיים הכרוכים באהבה לבנות מינן ועם היחס השיפוטי של החברה לכך, אלא גם עם העובדה שבחרו לאהוב בת זוג מדָת אחרת. העובדה שמשפחותיהן אינן מקבלות את הבחירה שלהן ומנדות אותן רק מקשה עליהן עוד יותר.
רבנים להומואים ולסביות דתיים: מבינים אתכם אבל תכבשו את היצר
בימים אלה הן מחפשות תורם זרע כדי להביא ילד משותף לעולם, ואינן מתכוונות לוותר למרות כל הקשיים שבדרך.
התקרבות הדרגתית
מירב ולוסי הכירו לפני ארבע שנים במסגרת לימודיהן האקדמיים. כל אחת מהן למדה תחום שונה, אך שתיהן למדו באותו המבנה ונפגשו לעתים קרובות בקפיטריה, בספרייה או בהפסקות בין השיעורים. "שתינו היינו מעין עוף זר", מספרת מירב. "ניכר היה שאנחנו קצת שונות מהכלל, ולכן המעטנו בישיבות בקבוצות ובחברותא. תמיד היינו בנפרד, יושבות בצד, כל אחת במקום אחר".
עם הזמן הן הבחינו זו בזו, ובקווים הדומים ביניהן. "אולי אנשים שהם סטרייטים לא יבינו, אבל מי שבקהילה יכול להבחין באדם אחר ששייך לקהילה", מסבירה לוסי. "יש כל מיני התנהגויות שרק אנחנו יודעים לשים לב אליהן. עם הזמן הבחנתי שמירב היא כמוני - שתינו חיפשנו את הלבד ואת השקט, והמבטים שהוחלפו בינינו מדי פעם הבהירו לי שהיא שייכת לקהילה. אני ידעתי שהיא יהודייה, אבל היא לא ידעה שאני מוסלמית".
יום אחד, אחרי שנתיים של לימודים ומפגש כמעט יומיומי, ללא החלפת מלים, נשארו השתיים אחרי הלימודים להכין עבודה ובמקרה יצאו יחד להפסקת קפה, ללא תיאום מוקדם. "הצעד הראשון היה דווקא שלי", משחזרת לוסי. "ניגשתי אליה והתחלתי לדבר איתה על הלימודים. מאז יצא שבכל יום היינו יושבות יחד בצד, בנפרד מכולם, ולאט־לאט גם התחלנו לקבוע לצאת להפסקות יחד".
עד מהרה הבינה מירב שחברתה החדשה היא גם מוסלמית וגם להט"בית. באחד הימים קבעו לצאת יחד לסרט, וכך התפתח בהדרגה הקשר הרומנטי.
חיים כפולים
בביתה של מירב ידעו על נטיותיה המיניות אך לא ידעו מיהי בת־זוגה, ואילו בביתה של לוסי כלל לא ידעו על נטיותיה המיניות, ולכן נאלצה רוב הזמן לנהל חיים כפולים. "לא פשוט להיות גם לסבית וגם מוסלמית", אומרת לוסי. "אצלנו זה נחשב לקללה, ושמעתי לא פעם מה עלה בגורלן של נשים כמוני. ניסו לשדך לי חתנים כמה פעמים, אבל לא אפשרתי לזה לקרות - כל פעם המצאתי סיבה אחרת כדי שזה לא ייצא לפועל. לכן גם החלטתי ללמוד ולהתגורר במעונות, כדי להיות כמה שיותר רחוקה מהמשפחה ולחיות את חיי", היא מספרת.
עם סיום לימודיהן החליטו השתיים לעבור להתגורר יחד. לוסי סיפרה להוריה כי לא תשוב להתגורר בביתם וכי היא עוברת לגור עם שותפה. "עדיין לא ציינתי שמדובר בבת־זוג, אבל לאט־לאט השמועות התחילו לחלחל", היא מספרת. "בעיני המשפחה שלי לא מצא חן שאני עוברת לגור עם יהודייה. הם הודיעו לי שאם אעשה זאת, הם מחרימים אותי ושאני נחשבת מתה בשבילם. ההורים שלי פתחו לי תוכניות חיסכון כשהייתי ילדה, אבל הודיעו לי ששקל אני לא אראה מהן ושהם לא רוצים לשמוע ממני. אחרי כמה חודשים אחותי שאלה אותי אם אני לסבית, כי מישהו סיפר להורים שלי שראו אותי מחובקת עם בחורה בקניון בחיפה".
גם בני משפחתה של מירב, שגילו כי מדובר בבת־זוג מוסלמית שהיא עוברת להתגורר איתה, לא אהבו את הרעיון. "ההורים שלי באו אליי הביתה ו'נתנו לי על הראש'", היא מתארת. "אמא שלי אמרה שאני עושה בושות למשפחה שלנו, כי אני באה ממשפחה מרוקאית גאה שיש לה כבוד, ועכשיו אני הורסת הכל. אמרו שסבא שלי חולה בגללי. הם אמרו הרבה דברים - העיקר שלא נהיה יחד. אפילו איימו עלינו", היא מספרת בכאב.
ילד בכל מחיר
השתיים עובדות ומתפרנסות למחייתן. במקומות העבודה שלהן יודעים על הזוגיות המיוחדת ורבים מפרגנים להן. הן מתכוונות להביא ילדים משותפים לעולם, ומבטיחות שלא יניחו לשום דבר למנוע זאת. "אנחנו יודעות שיש פה בעיה של דת ואם הילד יגדל כיהודי או כמוסלמי", אומרת מירב. "לי לא אכפת, אבל לרשויות פה ולחברה הישראלית כן אכפת, כי אם לוסי תיכנס להריון, הילד ייחשב מוסלמי לפי דת האם, ואם אני אכנס להריון - הוא ייחשב ליהודי".
גם ההתמודדות הכלכלית איננה פשוטה, כי השתיים נאלצות לממן בעצמן את טיפולי ההפריה. בהתחלה ניסו לפנות להורות משותפת, אך ויתרו, וכעת הן מתמקדות בנסיונות להרות באמצעות תרומת זרע. "ניסינו הורות משותפת, שבמסגרתה מכירים גברים לצורך הבאת ילדים לעולם", מספרת מירב. "יש בארץ הומואים ולסביות שפשוט מביאים יחד ילדים לעולם ומגדלים אותם במשותף, תחת הסכם הורות. הכל הולך טוב ויפה - עד שמגלים שאחת