תושבים רבים באזור העמק, ובמיוחד בנצרת עילית, הוכו בשבוע שעבר בתדהמה כשנודע על מותו הפתאומי של מנהל מחלקת הנוער של נצרת עילית וכדורגלן העבר האגדי, עובד גרינפלד (56) - אחת הדמויות המזוהות ביותר עם העיר - כתוצאה מדום לב. אלפים הגיעו ללוות אותו למנוחת עולמים, מתקשים להיפרד מחברם האהוב.
לכתבות נוספות מנצרת עילית
רגע לפני טקס הקבורה הוצבה האלונקה באצטדיון הכדורגל 'גרין', שם המתינו לו כ־150 איש ובהם אוהדים, שחקני כדורגל, ראש העירייה ובכיריה. שחקנים ומאמנים נשאו את האלונקה לאורך המגרש - המקום שהיה אהוב עליו יותר מכל והפך עבורו לבית שני. לאחר מכן הניחו אותה על כר הדשא, כשהקהל הרב עומד מסביב ומוחא כפיים לפועלו של גרינפלד.
יום חמישי שעבר היה חמישי שגרתי אצל גרינפלד. בשעות הצהריים המוקדמות הוא ישב עם חברים ב'פינתי של אלי', מקום שבו נהגו לשבת באופן קבוע ולנהל שיחות, בעיקר על כדורגל. כשקם לשלם על הקפה שלו התמוטט לפתע, לתדהמת חבריו והנוכחים במקום. צוות האמבולנס שהוזמן נאלץ לקבוע את מותו בבית החולים. השמועה על האסון התפשטה ברחבי העיר כאש בשדה קוצים, כשכולם מסרבים להאמין כי האיש בן ה־56, שעסק בספורט כמעט כל חייו, איננו עוד בין החיים.
חניכים המומים
גרינפלד גדל והתחנך בנצרת עילית, והכדורגל זרם בדמו מגיל צעיר מאוד. הוא התחיל לשחק בגיל שבע, כשהתאמן עם החברים במגרשי השכונה. מגיל 13 שיחק בקבוצת הפועל נצרת עילית ובגיל 17 עלה לקבוצת הבוגרים, לאחר שהפגין מיומנות בלתי־רגילה במגרש. הוא שימש כקשר מרכזי, אך בגיל 32 פרש ממשחק פעיל בעקבות פציעה. גם כשניהל עסקים פרטיים, תמיד נשאר בכדורגל כמאמן ובשנים האחרונות ניהל את מחלקת הנוער.
החברים הטובים מתארים שחקן שהחל את דרכו במגרשים השכונתיים עם החבר'ה, בכישרון מיוחד שהיה קשה לפספס. הוא שיחק כ־19 שנה במועדון ונחשב לאחד השחקנים הטובים שלו בכל הזמנים. במהלך הזמן רכש לו מעריצים ואוהדים רבים, שליוו אותו ואת חבריו בכל המשחקים בבית ובחוץ, והיווה דמות נערצת על שחקנים צעירים בתחילת הדרך. עד היום מכנים אותו אנשי המקצוע 'פנומן על המגרש' - אחד שמכיר את כל רזי הכדורגל, בעל ראיית משחק ייחודית.
תחת שרביטו התחנכו בני נוער רבים, דורות של שחקנים, והורים של נערים שאימן סיפרו השבוע שגרינפלד התייחס לכל שחקן כאילו היה בנו. "עובד היה דמות חינוכית משמעותית בעיני הילדים", סיפר אחד מהם, "הוא שימש להם דוגמה. היתה לו אוזן קשבת לא רק בענייני כדורגל: אם הרגיש שמשהו לא בסדר עם אחד הנערים, היה דואג לברר מה הסיבה, מנסה לבדוק אם קרה משהו בבית ואם אפשר לסייע. הוא אף פעם לא התעלם ולא נרגע עד שהצליח לפתור את הבעיה, ועד שלילד היה טוב. הילדים ממש נשברו כשסיפרו להם על האסון. הבן שלי לא הפסיק לבכות, הוא ממש שבור מהמוות הפתאומי הזה".
רחוק מהתהילה
לגרינפלד היו חברים רבים. הוא סייע לכל מי שרק ביקש, גם לזרים שנזקקו לעזרה, ותמיד בצנעה ובשקט, בלי שאף אחד יידע. אף ששיחק בליגה גבוהה ונחשב לשחקן מצליח ולכוכב, ולמרות העובדה שעסק בתפקיד בכיר במועדון, שמר תמיד על צניעות, כפי שסיפר עליו השבוע חברו הקרוב, מאיר ז'נו.
"הוא היה סוג של אגדת כדורגל ובקלות היה יכול לשחק באירופה, אבל הלב שלו לא נתן לו לעזוב את נצרת עילית. הוא לא רצה תהילה, רק לשחק בקבוצה שהוא הכי אהב. הנתינה היתה אצלו במקום הראשון. יום אחד הוא ביקש ממני להשתתף באירוע שהוא ארגן לשחקנים שלו בנוער. הוא רצה שאגיע למגרש ואעשה להם הפנינג ענק. כשקרא לי כדי לשלם לי, סירבתי לקחת ממנו כסף, אז הוא קנה לי במתנה בושם - בושם שאשמור אותו ולא אפתח לעולם".
גרינפלד וז'נו היו חברים מגיל שבע. "גדלנו יחד, גרנו יחד והיינו בעלים של עסק משותף. שיחקנו כדורגל יחד ואפילו התייתמנו יחד. לפני שבוע איבדתי את אחי מוריס. עובד ניחם אותי על מות אחי ואמר לי שאהיה חזק, שאלה החיים. מי ידע שתוך כמה ימים גם הוא ילך. עכשיו אני מרגיש שאיבדתי אח נוסף. זו פשוט טרגדיה. בעיקר אתגעגע למי ולמה שהוא היה", הוסיף ז'נו בדמעות.
עילוי על המגרש
במהלך ההלוויה ספד לו מקורבו ומי שעבד איתו בנוער, איתן אזולאי. כל מי שנכח במקום לא הצליח להישאר אדיש להספד הקורע לב. "אני עדיין מתקשה לעכל ולהכיל את האובדן הזה", סיפר, "אני מכיר את עובד מגיל חמש. אבא שלי היה יו"ר הקבוצה הבוגרת ובכל שבת השחקנים היו מגיעים אלינו הביתה והייתי מסתכל עליהם כמו על כוכבים גדולים. יצא לי לשחק איתו שנה אחת לפני שפרש, ואז דרכינו התפצלו".
לפני שש שנים ביקש ממנו גרינפלד לנהל איתו בהתנדבות את קבוצת הנוער. "לעובד לא אומרים לא, והתיצבתי מיד", המשיך אזולאי לספר. "היו לנו שנים נפלאות יחד, קידמנו הרבה דברים והמחלקה פרחה. גם כשסיימתי את תפקידי נשארנו בקש