הן יושבות זו לצד זו, וניכר כי הן שומרות ומגוננות זו על זו. שמונה נשים מגיל 22 ועד 54, חרדיות לשעבר שנודו ממשפחותיהן, חיות יחד במאין קומונה באחת מערי העמק, ממש כמו משפחה גדולה של כמה אחיות. את הבית שהיה להן פעם, עם הבעל והילדים, הן החליפו בבית המשותף לכולן, משאירות את העבר מאחוריהן למען חיים חדשים אך עתיד לוטה בערפל.
תופעה: זוגות חרדים חוזרים יחד בשאלה
השבוע פגשנו אותן בביתן - בית שכור בעל טאץ' נשי מובהק, מסודר בקפידה, כשבכל חדר ישנות שתי נשים. כל אחת מחזיקה לצד מיטתה פיסות מעברה האישי, תמונות של הילדים או של שאר בני המשפחה שנותרו מאחור, בעולמן הקודם.
הנושא המרכזי שמעסיק אותן לאחרונה הוא סיפורה הטראגי של אסתי וינשטיין ז"ל, שהסעיר את המדינה בשבוע שעבר: סיפורה של אשה חרדית, שיצאה בשאלה ושילמה על כך בניתוק אכזרי מבנותיה, עד שהחליטה לשים קץ לחייה.
,
הסיפור שלה, הכאב שלה, הוא גם הסיפור שלהן. כל השמונה יצאו בשאלה ובעקבות המהלך ניתקו המשפחות שלהן כל קשר איתן. לארבע מהן לקחו גם את הילדים. "כל המדינה כואבת את הסוף הטראגי של אסתי ז"ל, אבל רק מי שחווה על בשרו מסכת ייסורים כזו יצליח להבין מה היא עברה", מספרת ליאורה, אם לחמישה. "להגיד לך שלא חלפה בי המחשבה, פעם או פעמיים, לשים קץ לחיי? בהחלט חלפה".
הנשים מבקשות שלא להיחשף בשמותיהן וגם סירבו להצטלם, אך הן רוצות שסיפורן האישי ייצא ויגיע לכמה שיותר אנשים - "כדי שכולם יידעו מה באמת קורה", הן מסבירות.
מכות מהמשפחה
ליאורה (שם בדוי), המבוגרת מבין הבנות (54), משמשת להן כדמות אם. "ולא רבות מסוגלות לעמוד במסכת הייסורים", היא אומרת בכאב.
"יש הרבה טראומות בלתי־נשכחות, שקשה מאוד להתגבר עליהן, בקרב היוצאות בשאלה". היא עצמה נאלצה להשאיר מאחוריה חמישה ילדים, שכיום אין לה שום קשר איתם, כי משפחתה ומשפחת בעלה אוסרות עליה לפגוש אותם. "זה צער גדול מאוד", היא מודה, "לא לקחתי את זה בחשבון כשהתחלתי לצאת בשאלה, ואני לא יודעת אם מראש הייתי מוכנה לשלם מחיר כזה כבד. אני יודעת שיש לי כבר ארבעה נכדים, ולא זכיתי להיות בחתונת ילדיי. זה מחיר כבד מאוד".
מכולן צמודה אליה בעיקר אורלי (שם בדוי), הצעירה מבין הבנות. מיד ניתן להבחין כי בין השתיים שוררת מערכת יחסים מיוחדת. "ליאורה דואגת לי מאוד, ממש כמו אמא", היא מספרת. "היא כל הזמן עושה לי שיחות, מפחדת שאשבר, במיוחד בתקופה האחרונה - כי אני יחסית חדשה פה, כולן יצאו בשאלה הרבה לפניי".
אורלי היא בחורה צנומה ועיניה משדרות אי־שקט. היא יצאה בשאלה רק לפני כחמישה חודשים והכל אצלה עדיין טרי, גם הזיכרונות מהבית. אחרי שהביעה רצון ללמוד לימודים אקדמיים, היא נתקלה בהתנגדות גדולה מאוד במשפחתה.
"ראיתי חברה שלי ואמא שלה שיצאו בשאלה ולמדו - ורציתי גם", היא מספרת. "כולם דיברו עליהן, אבל לי זה לא נראה משהו חריג ואסור. בהתחלה ניסיתי לשתף את אחותי הבכורה, שהיתה לי איתה מערכת יחסים טובה מאוד, אבל היא מיד החלה לצעוק עליי והזדעזעה. אחר כך היא גם עשתה מעשה שלא האמנתי שתעשה, וסיפרה על כך לאמא שלי".
אולם בכך העניין לא הסתיים. יום אחד, כשחזרה הביתה, חיכו לה שם אביה ושני הדודים שלה. "הם נכנסו איתי ועם אמי לחדר וצעקו עליי שאני משוגעת, שנדבקתי ושאני צריכה ללכת לרופא", היא נזכרת.
"לא הבנתי מה הם רוצים ממני, לא נדבקתי בכלום. הם הסבירו לי שזה קורה ושאני לא אשמה ושצריך לטפל בי, אחרת יכולים לקרות לי הרבה דברים מסוכנים, כמו מחלות. אחרי שסירבתי ללכת לרופא, חטפתי מכות - לעיני אמא שלי, שלא עשתה כלום. כעבור כמה ימים יצאתי מהבית לקנות משהו, ולא חזרתי יותר", היא משחזרת.
אל הדירה הגיעה אחרי ששמעה עליה מאותה חברה שיצאה בשאלה, שהיא קרובת משפחה של ליאורה. תחילה חששה, אבל הבינה שזה המקום בשבילה, ששם יבינו אותה הכי טוב. בעיר הצפונית החלה לעבוד עם ילדים, כשהיא מקפידה להסתיר את עברה, וכיום היא לבושה ומתנהגת כחילונית לכל דבר. "הדבר היחיד שאני מקפידה עליו זה הדלקת נרות שבת".
בימים אלה נרשמה אורלי להשלמת 12 שנות לימוד, ובעתיד היא מתכוונת לעשות תואר אקדמי בלימודי סוציולוגיה.
כדורים בכוח
מבין השמונה, שתיים סירבו בתוקף להתראיין. "הן מפחדות מאוד", שיתפה אותנו חגית (שם בדוי), בת 32, אם לארבעה ילדים, שנשארו גם הם מאחור. חגית יצאה בשאלה לפני כשנתיים, קצת אחרי לידת בנה הרביעי. "הרגשתי כבולה בחסידות שהשתייכתי אליה. זו אחת החסידויות המחמירות ביותר", היא מספרת, "כל מה שעשיתי היה ללדת, לטפל בילדים ולשמוע שיעורי תורה. זה התאים לכל שבעת אחיי ואחיותיי, אבל לא לי.
עם לידת בנה הרביעי, שקעה חגית בדיכאון שלאחר לידה. "אף אחד לא ידע שמדובר בזה, כי אצלנו 'הכל בסדר', כו