שגית איזנמן (43), אם לשלושה ילדים קטנים, רק רצתה להוכיח לעצמה שהיא מסוגלת. שגם אחרי שעברה שתי לידות וניתוח לתיקון בקע טבורי, היא מסוגלת לקטוף את תואר מרת ישראל בפיתוח גוף. ובאמת, דבר לא עצר אותה בדרך להגשמת המטרה. בתחרות שנערכה לאחרונה במכון וינגייט מטעם איגוד I.F.B.B (איגוד החובבים הישראלי לפיתוח גוף), היא עלתה על הבמה והוכיחה לעצמה ולכולם שהאתגר קטן עליה. איזנמן דילגה כל הדרך אל התואר כשהיא עוקפת בסיבוב את שאר המתחרות.
מטפלת בתנינים: "אני לא פוחדת מהם"
המ"כ מחרוב כמעט הפך לעריק מצבא פינלנד
מחכים לכם בעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק
איזנמן היא אחת מכמה נשים בודדות בארץ שעוסקות בענף פיתוח הגוף, שנתפס כגברי. ואם חשבתם שרק העיסוק הזה מייחד אותה בתור אישה, תחשבו שוב: היא גם עובדת כמנופאית באתרי בנייה. ולא, היא ממש לא פוחדת מהגובה וגם לא מהעבודה הקשה. והיא ממש לא חושבת שהעיסוקים שבחרה לעצמה גבריים. "רק בתחרות זה נראה ככה, בגן של הילדים אומרים לי 'את נראית עדינה'".
איזנמן נולדה וגדלה במנחמיה ואת הקריירה הספורטיבית שלה בפיתוח גוף החלה לפני שמונה שנים בחדר הכושר של 'בית איל' שבאשדות יעקב. בגיל 15 עברה עם משפחתה להרצליה וכעבור 18 שנה חזרה למנחמיה יחד עם בעלה דני - גם הוא מנופאי.
"כשחזרתי למנחמיה הייתי בת 35 והתחלתי להתאמן בבית איל", היא מספרת, "היה לי קשר לתחום כי התאמנתי במשך השנים בחדרי כושר, אבל לא עסקתי בפיתוח גוף. המדריכים בבית איל ראו שיש לי פוטנציאל והם אלה שהציעו לי ללכת ללמוד פיתוח גוף וגם להתחרות. המדריך הראשי ראה שאני אוהבת את התחום, מתמידה ומשקיעה בו, אז הוא עזר לי ללכת עד הסוף".
בשנה הראשונה לאימונים התחרתה איזנמן בתחרות 'מיס פיטנס' והגיעה למקום הרביעי. "שנה לאחר מכן החלטתי שאני חייבת לזכות במקום הראשון, ובשנת 2006 התחריתי מול שלוש נשים בתחרות מיס פיטנס וזכיתי", היא אומרת.
"אחרי התחרות הייתי כבר בת 36 וכולם כבר אמרו לי להיכנס להיריון, אבל אני החלטתי שקודם אזכה במקום הראשון ורק אז אתחיל עם משפחה וילדים. אחרי שזכיתי ילדתי את הבן הראשון, בן חמש וחצי היום, וכמה חודשים אחרי זה נכנסתי שוב להיריון וילדתי תאומות, היום בנות ארבע. במשך כל השנים האלה הייתי בבית איל ועברתי שם את כל ההיריונות והתחרויות".
"תוך כדי ההיריונות המשכתי להתאמן, כמובן בקצב שהגוף היה יכול ולא כרגיל. גם אחרי הלידה של התאומות המשכתי להתאמן. שנה לאחר מכן ניסיתי לחזור לתחרות, אבל כשהגעתי לתקופת הדיאטה היה לי קשה כי זה אחרת כשאת אמא לשלושה ילדים ואת צריכה לטפל בהם. זאת דיאטה שקשה לעמוד בה, כיוון שיש מצבים שאת עצבנית, אין לך פחמימות בגוף, את חלשה ואת צריכה להתאמן וגם להיות עם הילדים".
כשהתאומות היו בנות שנתיים החליטה המשפחה לעשות שינוי – הם עברו לשדרות, אבל איזנמן לא זנחה את התחביב האהוב עליה, והיא המשיכה לאמן בחדר כושר ולהתאמן. במקביל לפני כשנה היא החלה לעבוד כמנופאית.
בסוף אוגוסט 2013 החליטה ללכת על האתגר המקצועי והמשמעותי ביותר בקריירה שלה – תחרות מרת ישראל. "השתתפתי בתחרות כי רציתי להוכיח לעצמי שזה אפשרי אחרי הלידות", היא מסבירה, "לא האמנתי, אבל זה היה נורא קשה. לפני שנתיים ניסיתי לחזור להתחרות, אבל עברתי ניתוח בבטן בגלל בקע טבורי והייתי משותקת לכמה חודשים. אחרי הריפוי התחלתי להתאמן וגם תמיד אכלתי מסודר אז לא הייתה בעיה. גם עכשיו כשאני מגיעה לעבודה אני באה עם צידנית ויש לי ארוחה לכל 3-4 שעות".
במהלך התחרות עלתה איזנמן על הבמה ו'דגמנה' בפני השופטים את השרירים שפיתחה. "אני אמורה לעשות על הבמה פוזות כדי שיראו את השרירים", היא מסבירה, "כשיש כמה נשים על הבמה אז השופטים מנחים אותנו אילו שרירים להראות. "כיוון שעד התחרות עליתי יותר מדי במשקל במסת השריר והחיטוב, אז עברתי את השלב של 'מיס פיגר' והייתי מתאימה לקטגוריה של 'מיס פיזיק', שמי שזוכה בה מקבל את התואר מרת ישראל. הייתי אמורה להתחרות מול עוד אישה, אבל היא נשארה בקטגורה אחת לפניי, כך שהייתי לבד על הבמה".
מה מניע אותך לבחור בתחביב שמפתח את הגוף לכיוון יותר גברי?
"לדעתי זה לא גברי. רק בתחרות עצמה זה נראה ככה, אבל מי שרואה אותי עכשיו רואה שזה לא כך. כשאני באה לגן של הילדים אומרים לי 'את נראית עדינה לעומת התמונות שבהן את נראית כאילו את באה להרביץ למישהו'".
איזנמן היא בין הנשים הבודדות שבחרו לעסוק בעבודה שנחשבת גם היא לגברית - מנופאית, אבל אותה זה ממש לא מרתיע. "אני לא פוחדת מהגובה", היא מציינת, "בעלי מנופאי והייתי עולה איתו הרבה פעמים על מנוף. אני מתחילה את היום שלי בשבע בבוקר כשאני מגיעה לאתר בנייה ואני האישה היחידה פה. האמת שהחבר'ה קיבלו אותי רגיל. עבד