לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת עתירה לתיקון גילה הרשום במרשם האוכלוסין, כך שיופיע שהיא בת 65, ולא בת 67. הסיבה: כך יגדלו סיכוייה לקבל תרומת כליה ולעבור השתלה. השופט אסף זגורי נעתר לבקשה וחייב את בא כוח היועץ המשפטי לממשלה — שהתנגד לבקשה — לשלם לה הוצאות משפט בסך 2,000 שקל.
מחכים לכם בעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק
מהעתירה עולה כי האישה נולדה ברומניה ועלתה ארצה בהיותה בת שנה. לטענתה, שגה פקיד משרד הפנים ברומניה וכתב שהיא נולדה בשנת 1946 במקום 1948. היא ציינה כי כבר מגיל צעיר ידעה על הטעות בתאריך הלידה, אולם לא טרחה לשנותו בהיעדר צורך ממשי.
לכל אורך השנים, לדבריה, לא ראתה חשיבות בתיקון הרישום השגוי של גילה, אלא שבעקבות מחלה שבה לקתה היא נזקקת להשתלת כליה ולהמשך קבלת טיפולים רפואיים, וקביעת תור להשתלת כליות בישראל מתבצעת לפי גילו של החולה, כך שעל פי גילה המופיע כיום אין כמעט סיכוי כי תזכה להשתלה. לבקשתה צירפה האישה תצהירים של ארבעה עדים, אשר מכירים אותה מהשנים הרלוונטיות ותומכים לדבריה בגרסתה.
בדיון הוסיפה האישה כי בשל הרישום השגוי של גילה מינון התרופות שהיא מקבלת אינו מתאים. לטענתה, הדברים עלולים להיות חמורים הרבה יותר במקרה שחלילה לא תהיה בהכרה או ביכולת לומר לרופאיה את גילה הנכון, ואז בשל הטעות בגיל עלולים לתת לה מינונים לא נכונים של תרופות.
היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי הוא מתנגד לבקשה. בא כוחו טען בפני בית המשפט שמרשם האוכלוסין מתנהל כדין, ולכן על המבקשת מוטל לסתור את הכתוב בו. עוד ציין כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ולא הובאה כל ראיה ממשית לכך שנולדה בשנת 1948, וכי אין כל מסמך המעיד שמינון התרופות מזיק לה.
השופט זגורי החליט לקבל את עתירתה של האישה. "האינטרס העומד ביסוד תביעתה לשינוי גיל הנו אינטרס בריאותי, הנועד להארכת חייה", כתב השופט בנימוקיו, "כן סבורני כי נטילת מינוני תרופות שלא תואמים את גילה עלולים להסב לה נזקים ולא ניתן להמשיך וליתן לכך יד. הנה כי כן, שילבו להם ידיים אינטרס עשיית הצדק וגילוי האמת וחברו להם בנסיבות לצורך תיקון גילה של המבקשת".
השופט קיבל את טענתה של האישה כי בתקופה שבה נולדה לא ניתן היה להטיל ספק במעשה המינהלי של רשויות השלטון ברומניה, ועל כן, נימק השופט, "אם טוענת המבקשת והעדים מטעמה כי אף אם נפלה טעות ברישום במוסדות השונים ברומניה לא יכולים היו היא והוריה לעשות דבר בעניין, יש לקבל עמדה זו".
השופט לא מצא כי השיהוי בהגשת הבקשה ואי צירוף ראיות מספיקות מפחיתים מהמשקל של עדותה, והסתפק בעדותה ובעדות העדים ובמסמכים שצירפה (תעודת הבגרות והמועד שבו החלה את לימודיה).
"סיפור קורותיה של המבקשת על ציר הזמן מלמד כי השנה שבה נולדה הייתה שנת מהפכה ברומניה או הלאמת והפקעת רכוש כללית (שהם אירוע מכונן שכל אחד מהעדים זכר), ולכן עדיה זכרו היטב את התאריך שבו נולדה".