שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת החליטו בשבוע שעבר כי רומן זדורוב הוא זה שרצח את תאיר ראדה ז"ל ב-6 בדצמבר 2006. החלטת השופטים הנחרצת הביא לסיומן של ארבע שנים ארוכות של דיונים משפטיים, שהתאפיינו לא פעם בפרופיל תקשורתי גבוהה, וזכו להתעניינות גוברת מצד הציבור. מי שגילתה סקרנות לאורך רוב שלבי המשפט הייתה ליה ויינר מקצרין שבמשך תקופה ארוכה הגיעה לדיונים בבית המשפט, וטוענת כי קיים פער בין מה שמופיע בהכרעת הדין לבין מה שנאמר בדיונים.
שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיעו פה אחד את רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה לפני ארבע שנים. כזכור, גופתה של ראדה נמצאה בתא השירותים בבית הספר נופי גולן בקצרין כשגרונה משוסף. זדורוב נעצר והיה לחשוד המרכזי ברצח הנערה בת ה-13 מקצרין.
לאורך 456 עמודים נפרשת הכרעת הדין שבה נקבע כי רומן זדורוב הוא הרוצח של תאיר ראדה ז"ל. מי שגם קראה את פסק הדין הייתה תושבת קצרין, ליה ויינר, שהגיעה במשך תקופה ארוכה למדי לדיונים בנצרת ונכחה במרבית שלבי המשפט של רומן זדורוב.
ויינר (45) עבדה שנים רבות במשרד עורכי דין בירושלים. לאחר שעברה עם משפחתה לקצרין, לימדה תקופה מסוימת בבית הספר גמלא בקצרין, וכיום היא לא עובדת. ויינר, שנחשפה לחומר משפטי רב במהלך עבודתה, מכירה את המושגים המשפטיים, קראה פסקי דין ואף שאיננה עורכת דין בהכשרתה, ההתמצאות שלה בתחום המשפט רחבה, ומכאן גם ההתעניינות שגילתה בפרשת רצח תאיר ראדה שאירעה ב-6 בדצמבר 2006.
גם לאחר שקראה את הכרעת הדין בעיון רב, טוענת האחרונה כי נשארה עם הספקות שהיו לה לגבי אשמתו של זדורוב. "קיים פער בין מה שמופיע בהכרעת הדין, לבין מה שנאמר בפועל בדיונים בבית המשפט", היא אומרת, "הכרעת הדין לא מכילה את כל מה שנאמר. מה שהספקתי לקרוא לא מניח את דעתי".
הכרעת הדין במשפטו של זדורוב התקבלה פה אחד על ידי שלושה שופטים, עובדה שיכולה לחזק את אמון הציבור בכך שהם לא טעו וזדורוב הוא אכן הרוצח. אבל ויינר לא מתרשמת מכך יתר על המידה ומוסיפה: "ככל הידוע לי אין שום מקרה שבו נאשם הודה ושיחזר וזוכה למרות זאת. זו ההלכה המשפטית המקובלת במערכת המשפט במדינת ישראל, ולכן זה לא מן הנמנע שהשופטים החליטו לדבוק בהלכה הזו. עו"ד שפיגל קיווה ליצור כאן תקדים היסטורי, אבל נראה שעדיין שופטים נותנים משקל גדול מאוד להודאה ולשחזור, וזו הייתה תקוות שווא".
ויינר מעלה את השאלה שעדיין יש עליה מחלוקת משפטית בארץ, אם די בהודאה ובשחזור כדי להרשיע את זדורוב. היא טוענת שהמציאות מוכיחה שיכולים להיות מקרים שבהם נאשם יודה וישחזר דבר שלא ביצע. היא מביאה את הדוגמה של עמוס ברנס, ששחזר את הרצח של רחל הלר ז"ל אף שלא ביצע אותו. "גם אז", אומרת ויינר, "היה הרכב של שלושה שופטים שהרשיע את ברנס פה אחד, ובכל זאת התברר כי הוא זכאי. אותי באופן אישי מאוד מעניין הנושא הזה, כיצד אנשים מודים במשהו שלא עשו. אחרי הפסיקה בעניינו של זדורוב, יש לי עניין גדול לקרוא את הפרוטוקולים של משפטו של ברנס, אני מניחה שישנם קווי דמיון".
המקרה של ברנס אינו היחיד שבו הייתה הודאה ושיחזור, שהתבררו כבלתי אמינים. במקרה של רצח חנית קיקוס, גופתה
נמצאה במקום אחר לגמרי מזה שהצביע עליו הנאשם סלימאן אל עביד. במקרה של רצח אולג שייחט, המשטרה הביאה לכך ששני חשודים מכפר כנא הודו ברצח ושחזרו, אך כעבור זמן לא רב נמצא הרובה שבו בוצע הרצח, והוביל לאיתורם של הרוצחים האמיתיים, והעצורים שהודו ברצח שוחררו ללא כל אישום.
"זה נכון שבמקרה של זדורוב מדובר בהכרעת דין מאוד ערוכה ומנומקת", מסבירה ויינר, "אני גם לא מוכנה לומר בפסקנות שהשופטים טועים, כי אין לי את כל המידע שהיה מונח בפניהם. אבל המקרים שקרו בעבר מוכיחים שלא צריך לפסול אפשרות שהשופטים שגו. למרות שהם עשו עבודה מאוד מקיפה ומנומקת, הספק אצלי עדיין קיים".