משפחת וסילייב // מרחביה
"כבר קנינו תפוח ודבש"
היום יחגגו יבגני ואוריאנה וסילייב את ראש השנה בארץ הקודש, לראשונה בחייהם. בני הזוג בני ה־37 עלו לארץ ב־28 ביולי מרוסיה עם בנם בן השלוש ובתם בת ה־12, וכעת שוהים בקיבוץ מרחביה במסגרת התוכנית 'בית ראשון במולדת' - פרויקט קליטה לעולים מחבר העמים בתנועה הקיבוצית. "אנחנו אוהבים את ישראל ורצינו להתחיל דף נקי פה בארץ", הם מסבירים. "כבר שלוש שנים אנחנו מתכננים את העלייה הזו וכשהגיע הרגע המתאים, ניצלנו אותו".
מישראל הם לא הספיקו עדיין להתרשם: "בינתיים ראינו רק את עפולה. היינו גם בבידוד ב'דן פנורמה' כשנחתנו בארץ, אז ראינו את חוף הים מהחלון". ואיך הם מתרשמים מעפולה? "ככה-ככה", אומרת אוריאנה בעברית צחה.
מהישראלים הם דווקא קיבלו רושם טוב מאוד: "אנשים פה תמיד רוצים לעזור", אומר יבגני. "מחייכים אלינו. קיבלו אותנו יפה". אוריאנה: "היה לי מקרה בקופה בסופר שהקופאית קמה באמצע החשבון לדבר בטלפון. מנטליות קצת שונה", היא צוחקת, "אבל כולם רוצים לעזור".
איפה תגורו?
יבגני: "אני עוסק בתקשורת - עיתונאי, צלם, עורך - אז נרצה לגור באזור המרכז, בתקווה שאוכל להשתלב בשוק העבודה שם". אוריאנה: "במקצועי אני עוזרת גננת אבל אני לא בטוחה שארצה להמשיך בכך. אולי אפנה לכיוונים חדשים".
אוריאנה אומרת שבישראל הם מרגישים בטוחים מפני הנגיף יותר מאשר ברוסיה: "אנחנו מבינים שלא יהיו לנו טיולים וכל מיני אטרקציות כמו שהיו לעולים ממחזורים קודמים, אבל אנחנו עדיין חושבים שעדיף לחיות בתקופה הזו פה מאשר ברוסיה".
הריאיון איתם נערך בעזרת מתורגמנית. "אני מדבר קצת קצת עברית", מעיד יבגני על עצמו, בעברית, "למדתי ברוסיה באולפן במשך שנתיים". אוריאנה: "סליחה, חג שמח. אני קצת עברית".
מה אתם יודעים על ראש השנה?
אוריאנה: "סיפרו לנו באולפן על מנהגי החג. אבל כנראה שנצטרך לעשות את ערב החג לבד או עם המשפחות מהקליטה".
יבגני: "כשהייתי ברוסיה קראתי הרבה איך חוגגים בישראל את החג ומאוד רציתי לחוות את זה יחד עם הישראלים, אבל כנראה שנצטרך לחכות עוד קצת. כבר קנינו תפוח ודבש ורימון", הוא אומר ומוסיף בעברית, "חג שמח לכולם".
משפחת סרור // צפת
"להשפיע על סרט החיים"
על אף שהם רק חודש בארץ, משפחת סרור כבר ערוכה ומוכנה לקבלת השנה החדשה. את ראש השנה הם יחגגו בביתם החדש בצפת עם עוד 20 אנשים שחברים, כמוהם, במרכז הקבלה. יהודה, אבי המשפחה, אומר שהכל יתנהל לפי הפרוטוקול המותר של תפילות. "בגלל הסגר ארגנו בצפת קבוצה של עשרים איש למניין. יש לנו בית גדול ונוכל לשמור על הנהלים".
בשנת 2003 החליט יהודה, יליד טבריה, לעזוב את מקצוע עריכת הדין ועבר ללמד במרכז לקבלה. שנה אחרי, בגיל 35, עזב את ישראל והתחיל ללמד במרכז הקבלה בלוס אנג'לס. כעבור שלוש שנים נישא לאליסון, שעבדה אף היא במרכז, ולזוג ארבעה ילדים - מיכאל (12), דוד (9.5), משה (5.5) ומרים (2.5). ליהודה יש בן חייל מנישואיו הראשונים, שמגיע לעיתים לביקורים.
לצפת הם הגיעו באוגוסט, ישר לשבועיים בידוד. עוד שבועיים של התארגנויות, ואז התחילה קדחת הלימודים. "רציתי שהילדים ילמדו בארץ", מסביר יהודה את הדחף לעלות, "לפני כחצי שנה התחלנו את התהליך. הקורונה האטה ועיכבה. נתקלנו בהרבה ביורוקרטיה. זה לא במשרד הזה, זה במשרד ההוא. תביא את התעודה הזאת ולא את ההיא".
למה בחרתם בצפת?
רצינו להגיע למרכז הארץ, כי שם קורים רוב הדברים. אבל בזכות הקורונה הרבה מאוד דברים עברו להתנהל אונליין, ואין כמעט משמעות למיקום. אין כמעט פגישות פנים אל פנים, את רוב הפגישות עושים ב'זום'. העבודה של אליסון במרכז הקבלה נעשית אונליין. חיפשנו עיר קטנה שיש בה גם אלמנט של טבע. אנחנו רואים את החרמון, את רמת הגולן והכנרת - נופים יפים מאוד.
"הבחירה בצפת היא רוחנית. ראש מרכז הקבלה, הרב ברג, קבור פה וגם אשתו שנפטרה לפני חודש. הרבה תלמידים של מרכז הקבלה באים לצפת כי היא היתה עיר של קבלה מאז ומעולם".
על ההתאקלמות שלהם עד כה הוא אומר: "היו קצת חששות לגבי ההתאקלמות של הילדים בבית הספר. מיכאל יודע עברית ומנהל בית הספר עוזר לו ולדוד באנגלית כשצריך. אצל משה זה קצת יותר קשה, בגלל מגבלת השפה. הקטנה התחילה מעון ואצלה הכל בסדר".
ממה מתפרנסים?
"בזכות מרכז הקבלה נפתחו לי הרבה דלתות והפכתי לאיש עסקים בתחום האנרגיה הירוקה. כרגע העסק בארה"ב. אליסון מלמדת מדיטציה במרכז הקבלה. יש לה מאות אלפי עוקבים. לאחרונה היא מקבלת תגובות מאוד חיוביות על ההשפעה העוצמתית שאנשים מקבלים בזכות זה שהשיעורים מועברים מישראל".
בראש השנה, מבחינת הקבלה, ניתנת ההזדמנות הטובה ביותר להשפיע במשך 48 שעות על סרט החיים של כל אחד. "זה כמו להיכנס לחדר של הבמאי ולהחליט אם הסרט יהיה טראגי או קומי", מספר יהודה על חשיבות החג. לכן, לצד תפילות ותקיעה בשופר, תתמקד משפחת סרור בסוף השבוע הקרוב בסרט החיים החדש שלהם, שהם יצרו בצפת.
משפחת זביאלוב // טבריה
"להכיר את ראש השנה"
קיריל (35) וקטיה (32) זביאלוב עלו לטבריה באוגוסט האחרון מהעיר בריאנסק שברוסיה, עם בנותיהם פאולינה (6) ואוליאנה (5). "רצינו לשנות משהו בחיים שלנו", הם מסבירים את ההחלטה לעלות לארץ.
למה דווקא בטבריה?
"קרובי משפחה שלנו גרים פה, ואנחנו מאמינים שזה יקל עלינו בתהליך הקליטה".
בינתיים הם עוד לא מצאו עבודה: "אנחנו רוצים קודם ללמוד עברית ומחכים שיודיעו לנו מתי נפתחת כיתת אולפן חדשה". גם מטבריה עוד לא הספיקו ממש להתרשם: "הגענו לארץ בתקופה קשה של הקורונה ולא הספקנו להכיר את טבריה לעומק. לפני שהגענו תיארנו לעצמנו את טבריה כעיר שבנויה על מישור ולא על הר, וזה מינוס מבחינתנו. העיר גם לא נקייה כמו שאנחנו רוצים שתהיה. אבל היא יפה ואנחנו מאוד שמחים שיש פה את הכנרת", הם מצהירים. "אנחנו לא יודעים עדיין איזה חוגים יש לעיר להציע לילדים, וזה מאוד חשוב לנו.
"ברוסיה לא הכרנו ולא חגגנו את ראש השנה", הם מוסיפים. "אנחנו נרגשים ומתעניינים לדעת מה החג הזה ואיך חוגגים אותו בישראל".
איך אתם מתרשמים מהמדינה?
"בשביל לגבש דעה על ישראל היינו רוצים לראות ולהרגיש אותה בשטח, אבל התקופה הקשה שבה עלינו לכאן עוצרת בעדנו מללכת ולראות מקומות ברחבי הארץ ולהכיר אותה לעומק".
עוד כתבות בערוץ חדשות עפולה והעמק