בעוד כשבוע תסיים ריבי הלאי, תלמידת שנה ג' בבית ספר למשחק 'גודמן' בבאר שבע, את לימודיה ותצא לעולם הגדול. את הריגוש שבסיום שלוש שנים מתישות של לימודים מלווה גם חשש ממה שעומד לבוא: שכן, אם בימים כתיקונים נחשב מקצוע המשחק לחסר ודאות ולבלתי יציב, בימי הקורונה זה כבר הימור פרוע.
"תמיד יש חשש", אומרת הלאי על התחושה להתייצב מול עתיד לא ידוע, "המקצוע הזה הוא לא פשוט, ואני מבינה שלפני ה'כן' הראשון שלי אני אשמע הרבה 'לא'. אבל אני מאמינה שאם לא לוקחים סיכונים בחיים, אין את הסיכוי להצליח. אחד השיקולים שלי הוא שחיים פעם אחת ואם אני לא אעשה את מה שאני אוהבת, אהיה בין ה־85 אחוז שעובדים במה שהם לא אוהבים. אני יודעת שאם אתמיד, גם ההצלחה תגיע".
על מצב המקצוע בימי קורונה אומרת הלאי, "זה מתסכל נורא. יש פער גדול בין העשייה הבלתי נגמרת בבית הספר, שעובדים על הצגות, עושים חזרות, לבין הכלום שיש בחוץ".
היא מספרת שבזמן הפנוי המועט שיש להם מנסים היא וחבריה להשתתף בהפגנות שמתחוללות בחוץ: "אנחנו משתדלים לעלות לבלפור. זה נורא חשוב. לי עדיין לא יצא, אבל יש הרבה סטודנטים בבית הספר שמרגישים שאין שום טעם לעשות חזרות. אנחנו מתשע בבוקר עד 12 בלילה בחזרות, בקושי יש לנו כמה דקות להפסקה - בזמן שבחוץ שום דבר לא מחכה לנו. זה מתסכל".
"הלוואי שיהיו תקציבים"
הלאי בת ה־26 היא עפולאית במקור, שכעת מתגוררת בבאר שבע לצורך לימודיה. באהבה למשחק נדבקה מגיל צעיר, ועשתה את צעדיה הראשונים בתחום בגילים 15-14, ב'גרעיני אומנויות' בעפולה - שכיום נקראת 'תנועת תרבות'. כשהבינה שהיא רוצה יותר החליטה לעזוב את החברים מהיסודי ומחטיבת הביניים בחינוך הדתי ולעבור לתיכון 'ניר העמק', שהציע מגמת תיאטרון. "אחותי הגדולה דחפה אותי ואמרה לי תמיד שאני יכולה להיות שחקנית מדהימה, וזה חלחל בי", היא מספרת.
אחרי התיכון המשיכה את המסלול בצוות בידור באילת ולפני ההרשמה ללימודים הספיקה עוד לעבור קורס משחק מול מצלמה. ב'גודמן' היא מסומנת כמישהי שיכולה להגיע רחוק בתחום.
בימים אלה היא מתכוננת לתפקיד של סמרלדינה, המשרתת במחזה 'משרתם של שני אדונים', בבימויו של שמואל וילוז'ני. "זה לא תפקיד ראשי, אבל מדובר בסוג התפקידים שיכולים לגנוב את ההצגה", היא אומרת. "מאוד התחברתי לתפקיד וגם הבאתי אליו הרבה ממני". בשנה שעברה היא גילמה על הבמה אישה טרנסית: "כדי להיכנס לדמות הייתי צריכה לעבוד קשה מאוד", היא מספרת. "להבין את החיים שלה, להיראות כמוה, להבין איך החברה הישראלית תופסת אותה. היום, כשאני רואה טרנסיות, אני מבינה מה עובר עליהן והלב שלי יוצא אליהן".
את מגלמת תפקיד קומי. זה סוג התפקידים שתרצי לעשות גם בהמשך?
"זה ממש תלוי, כי בבית אני הכי קומית שיש, אבל זה לא ככה בבית הספר. שם אני תופסת את הצד הדרמטי יותר; אבל אני לגמרי רואה את עצמי שחקנית בשתי הקטגוריות. גם יצא לי למלא את שני סוגי התפקידים, לכן אני לא ממהרת להגדיר את עצמי".
על שיתוף הפעולה עם וילוז'ני היא אומרת, "שמואל הוא אדם מוכשר בטירוף. מדהים לעבוד איתו וזו זכות גדולה עבורי. הוא בעצמו שיחק בתפקיד ראשי במחזה הזה בעבר. יצאה עליו כתבה שהוא איבד את הקול בגלל כל התקופה הלחוצה הזו של הקורונה, שהשפיעה עליו לא טוב. גם בחזרות היה קשה לשמוע אותו והוא עבד עם מיקרופון רוב הזמן. נורא קשה לראות אמנים שהתקופה הזו השפיעה עליהם לא טוב".
מה החלום שלך?
"אני רוצה מאוד להתמקד במשחק פה בארץ. כמובן שכרגע מה שיבוא, ברוך הבא. אבל החלום הוא להשתתף בסדרות ובסרטים ישראלים, עם יוצרים ישראלים, ואולי גם לכתוב בהמשך. הלוואי שיהיו תקציביים ראויים לסרטים ולסדרות בארץ, כי זה רק הולך ומחמיר כרגע. זה מתסכל שלא תופסים את המשחק כמקצוע, אלא יותר כ'הובי'. אבל זה לא תחביב. אנחנו לומדים קשה בשביל זה".
"להישאר באזור הנוחות"
כדי להגשים את החלום שלה נאלצה הלאי לעזוב את הצפון המוכר והבטוח ולהדרים עד הנגב, כי בעפולה אין שום מסגרת למי שרוצה להפוך את המשחק למקצוע. "המעבר מעפולה לבאר שבע לא היה פשוט", היא מודה. "זה לא כמו ללמוד בתל אביב ולהיות חלק מהבועה הזו שיש שם. אבל בבאר שבע יכולתי להתמקד אך ורק במשחק. מבחינה מקצועית אנחנו מקבלים את התנאים הכי טובים שיש, ואין פער בין המרכז לבאר שבע; וגם העיר מאוד סטודנטיאלית ומלאה בחיים. אבל זה לא פשוט לילדה צפונית לעבור למקום כל כך רחוק מהבית. ההרגשה היא שאני מנותקת לגמרי פה. הלוואי שהיה בית ספר מעולה בצפון ויכולתי להישאר באזור הנוחות שלי".
"כשהייתי ב'גרעיני אומנויות' זו היתה המסגרת היחידה באזור שעסקה בתיאטרון. אם לא הייתי נתקלת בסדנה הזו כנראה שהייתי מתפתחת למשהו אחר היום, וחבל"
למה באמת אין בתי ספר למשחק בצפון?
"היו לי מחשבות על זה לפתוח בית ספר כזה. עכשיו זה רחוק ממני שנות אור, אבל הלוואי שזה יקרה. כשהייתי ב'גרעיני אומנויות' זו היתה המסגרת היחידה באזור שעסקה בתיאטרון. אם לא הייתי נתקלת בסדנה הזו כנראה שהייתי מתפתחת למשהו אחר היום, וחבל. צריכה להיות יותר מודעות בעיר ובאזור למשחק ובכלל, לעוד מקצועות שהם לא 'מיינסטרים'. ילד או ילדה שרוצים להצליח בתחום הזה חייבים לצאת מהעיר, אחרת אין להם שום סיכוי - וזה עצוב. אני יוצאת עם מושבניק ממושב דבורה וכשאנחנו מתכננים את העתיד אנחנו יודעים שביום מן הימים נעבור לדבורה. לי ברור שאז אהיה חייבת להיות מורה למשחק באיזה בית ספר או סטודיו ולא שחקנית, וזו מגבלה שלא תלויה בי אלא במקום, שלא מספק את התחום הזה. אני נקרעת בין האהבה למשחק לבין הרצון לגור בצפון. גדלתי פה ואני לא יכולה לוותר על האזור. אני אוהבת את הנופים, הירוק והאוויר".
הלאי תככב כאמור ביום חמישי ה-13 באוגוסט במחזה הקומי 'משרתם של שני אדונים'. היא תגלם בהצגה את דמותה של סמרלדינה. לאור הנסיבות, הוחלט באופן חריג לצלם את ההצגה באיכות שידור ולתת לה במה וירטואלית ב-13 באוגוסט בשעה 20:00 בעמודי הפייסבוק של 'גודמן', ושל תיאטרון באר שבע, שנרתם לתת במה לסטודנטים ולאפשר להם להציג את כישרונם בפני כמה שיותר צופים, רגע לפני שהם יוצאים לעולם האמיתי ומנסים לבסס את מעמדם כשחקנים פעילים.