"כל הזמן היינו יחד. עד הרגע האחרון לא עזבתי אותו". אומרת בבכי יפה נאווי, אשתו של ראש עיריית עפולה לשעבר, צדוק נאווי, שהלך לעולמו לפני כשבועיים בגיל 76.
צדוק נאוויצדוק נאווי
צדוק נאווי ז"ל
(צילום: חגי אהרון)
לנאווי, שכל חייה הקפידה להישאר מאחורי הקלעים, היה קשה לערוך את הריאיון. בחלקים גדולים ממנו לא יכלה לעצור את הדמעות, אבל גם היא יודעת עד כמה בעלה ז"ל היה דמות מוכרת ומוערכת בעיר. כעת היא מבינה שבפעם הראשונה, לאחר 49 שנים שהם יחד, עליה לקחת את המושכות ולדבר במקומו ובשבילו. "לא רבים יודעים שאני אשתו. אני כזאת, אוהבת להיות בצד בשקט. אף פעם לא אהבתי להתבלט".
ימי השבעה חלפו ונאווי עדיין המומה וכואבת, מנסה להסתגל למציאות של אחרי.
"אני כבר מסוחררת מהיום הזה", היא מתנצלת, "התרוצצתי כל היום. הלכתי היום לבנק ויצאתי בדמעות. אף פעם לא ידעתי מה זה תשלומים והדברים מסביב. הכל הוא היה עושה. סמכתי עליו בכל ועכשיו אני צריכה ללמוד לעשות הכל לבד".

מאומת לנגיף הקורונה

לפני כשנה חלה נאווי ז"ל בסרטן ריאות, אך מותו, אומרת אשתו, הגיע באופן בלתי צפוי. אפילו כשנמצא מאומת לנגיף הקורונה לפני מספר חודשים, זה חלף על פניו כאילו לא היה, והרופאים אומרים שאין לדעת אם אכן זה מה שגרם לקריסת ריאותיו לפני כחודשים.
"הוא הרגיש כל כך טוב אחרי הטיפולים, גם הרופאים היו מאוד מרוצים מקצב ההתקדמות שלו", אומרת נאווי. "לשני הטיפולים הראשונים הוא הלך כועס, אבל כשראה שזה עוזר לו הלך בשמחה, בידיעה שזה משהו שהוא צריך לעבור בכדי להבריא. הוא כבר התחיל לצאת ולרכב על אופניים. ממש לא חשבנו שזה הולך להגיע".
ההתדרדרות החלה לפני כחודשיים. "החום עלה, הגענו למיון ומהר מאוד המצב הורע בבת אחת. פתאום הוא לא הצליח לנשום. שמו לו מסיכות חמצן ושום דבר לא עזר. כמה ימים לאחר מכן כבר היה צריך להרדים ולהנשים אותו. אבל גם אז לא חשבתי שזה הסוף".
הספקת להיפרד ממנו?
"לא. מי חשב על זה בכלל? לא העליתי על דעתי שזה יגיע. לא דיברנו על כלום. לא צוואה, מה יהיה, מה תעשי. הטיפולים עזרו וחשבתי שיש לו עוד כמה שנים טובות".
צדוק נאוויצדוק נאווי
נאווי ז"ל. קלט המון עולים
(צילום: שאול גולן)
נאווי לא זזה ממיטתו של בעלה במשך כל התקופה. למעשה, רק בדקות הבודדות שבהן עזבה את המשמר, צדוק נפרד מהעולם. "באותו לילה ראיתי שהמדדים יורדים. אחותו באה להחליף אותי בבוקר. אמרתי, ארד לשעה ואחזור. אמרתי לה שאם יהיה משהו שתקרא לי. אבל עד שהגעתי הוא כבר לא היה פה. אולי הוא חיכה שאלך כדי לא לגרום לי צער", היא שוב מתייפחת. "דיברתי איתו כל הזמן הזה. אני חושבת שהוא שמע אותי. אמרתי לו כל מה שרציתי. על הילדים, עלינו, על בר המצווה שנחגוג בקרוב לנכד שלנו. אמרתי לו שקניתי לו כל מה שביקש. דברים ביני לבינו".

חיידק הפוליטיקה

נאווי (65), אחות חדר ניתוח בגמלאות וילידת מחנה דוד, הכירה את צדוק על חוף הכרמל בחיפה. הזוג נישא בפברואר 72' ונולדו להם שתי בנות. את המעבר לעפולה עשו בדצמבר 77', לאחר שצדוק ז"ל, שלמד בנקאות וכלכלה ועבד בסניף 'בנק עין חי' של תנועת המושבים, קיבל את תפקיד מנהל הבנק בעפולה. יפה למדה במקביל בבית ספר לאחיות בעיר. "את הלימודים התחלתי עוד לפני שהכרתי את צדוק. המעבר היה מאוד נוח לנו וגרנו בחצר בית החולים".
לאחר ההצלחה כמנהל בנק החליט נאווי, בשנת 1978, להיכנס למועצת העיר. בבחירות שנערכו בשנת 1983 נבחר בשנית וארבע שנים מאוחר יותר נבחר לתפקיד סגן ראש העיר וממלא מקומו של ראש העיר דאז, עובדיה עלי, ועזב את עבודתו בבנק. בשנת 1991, כאשר עלי נתמנה לסגן שר הביטחון ופרש מתפקידו בעירייה, התמנה נאווי להחליפו בתפקיד ראש העירייה. בבחירות המוניציפליות שנערכו בשנת 1993 התמודד נאווי על תפקיד ראש העירייה בזכות עצמו. הוא זכה בבחירות וכיהן שנית כראש העירייה עד לשנת 1998. בסך הכל שימש שבע שנים כראש עיריית עפולה.
אשתו מודה כי פחות אהבה את החיים הפוליטיים אבל תמיד תמכה בו. "הפוליטיקה מצאה חן בעיניו והוא רצה להיות ראש העיר", היא אומרת. "היה לי קשה עם זה, כי התפקיד כפוי טובה. הוא נעדר הרבה מהבית ואני עבדתי בבית החולים. להיות ראש עיר זה תפקיד מאוד מסובך, הוא עבד לילות כימים אבל הסתדרנו. הוא מאוד אהב את העיר ואת הפוליטיקה ועסק בזה מכל הלב. הוא נתן לעיר הזו את הנשמה. רבים העריכו, והיו גם כאלה שפחות. ככה זה עובד בפוליטיקה".
צדוק נאוויצדוק נאווי
נאווי ז"ל. "חשבתי שיש לו עוד כמה שנים טובות"
(צילום: שרון צור)
בתקופת כהונתו של נאווי הגיעו למדינה גלי עלייה מחבר המדינות ומאתיופיה. כ-20 אלף מהעולים הגיעו לעפולה ונאווי פעל לקליטתם. בתקופתו נבנו כ-4,000 דירות מגורים, הוקמו ארבעה בתי ספר חדשים, נוספו כיתות לימוד רבות בבתי הספר הקיימים, מבני בתי הספר הורחבו ונבנה מרכז יום לקשיש. בתקופתו הורחבה מערכת התשתיות של צנרת המים, הביוב והניקוז. אגני חמצון שהיו בקרבת העיר וגרמו למטרד סביבתי בוטלו ובמקומם נבנה במרחק קילומטרים אחדים מן העיר, ליד מחנה עמוס, מכון טיהור. במקום שבו שכנו אגני החמצון לפני הסרתם הוקמה שכונת וילות.
"זו עשייה של שבע שנים שאת חלקה ראו רק בהמשך", אומרת נאווי. "כשצדוק ואני באנו לעפולה לא היו מדרכות. כשהוא היה מנהל בנק הוא היה מניח על הרצפה קרטונים כדי שהבוץ לא ילכלכך את הבנק. ככה הייתה כל העיר, בוץ. הוא טיפל בתשתיות, בצנרת, הקים בתי ספר וגנים. הוא קלט המון עולים חדשים ובנה להם שכונות בגבעת המורה ובעפולה עילית. זה אחד ההישגים הגדולים שלו. העיר פרחה וזה שימח אותו לראות את העיר מתפתחת".
היית מייעצת לו לפעמים?
"הוא לא כל כך עירב אותי. העדיף שאהיה מרוכזת בעבודה שלי, בילדים ובבית. ידעתי דברים ולפעמים הייתי אומרת פה מילה ושם מילה, אבל הוא היה מחליט הכל. פחות עניין אותי להתערב".

בעל, אבא וסבא נהדר

בשנת 1998 הפסיד נאווי בבחירות, ומאותו רגע, אומרת יפה, לקח צעד אחורה מהפוליטיקה בעיר והחל לפנות זמן לעצמו. "זו הייתה תחושת הקלה כי הוא היה בבית. מצד שני ההפסד הכאיב לו, הוא לא לקחת את זה בקלות. בהמשך הוא התחיל לעשות חיים: שיחק באולינג, הלך לקאנטרי, נסע לחו"ל, עשה סקי, רכב על אופניים".
הפוליטיקה כבר לא עניינה אותו?
"הפוליטיקה תמיד עניינה אותו, אבל הוא פחות התעסק במה שקורה בעיר. יותר בליכוד. כל הזמן התעדכן בחדשות ובמה שקורה במדינה", אמרה, "כאב לו לראות את כל מה שקורה היום במדינה".
על צדוק איש המשפחה היא מספרת: "הלוואי שכל אישה תזכה לכזה בנאדם. טוב לב, חייכן. צדוק היה איש משפחה שמעורב בכל דבר. היה בעל ואבא נהדר שאהב את הילדים יותר מכל דבר אחר. וגם את חמשת הנכדים שלו. המשפחה הייתה הנשמה שלו. חיינו באושר. הוא אהב לקחת אותנו לטיולים בחגים ובשבתות. זה היה התחביב שלו, לטייל איתנו. חבל עליו", היא אומרת בדמעות ומתקשה לדבר. "קשה לי מאוד, הכל טרי עכשיו".
להלוויה ולשבעה הגיעו מנחמים רבים, למרות ימי הקורונה. את נאווי זה לא הפתיע. "ידעתי שהוא דמות מאוד אהודה בעיר. אהבו אותו, התעניינו בו, הוא תמיד עזר לכולם, בעיקר לאלה שלא היה להם. היה לו לב טוב. הגיעו המון אנשים שאפילו לא הכרתי. שמעתי מהם מה שתמיד ידעתי: עד כמה היה בנאדם טוב ועזר לכולם. גם כמנהל בנק הוא תמיד היה יושב ליד המזכירה ואומר לה, לאלה עכשיו קשה, אלו עכשיו התחתנו, ולא היה פודה את הצ'קים שלהם. גם למי שביקש הלוואות תמיד עזר".