מתמודד 'משחקי השף' לשעבר רועי הלוי, יליד עפולה שמתגורר ברובע יזרעאל בעיר, נחשב מאז ומתמיד לטיפוס יוצא דופן. אחד כזה שאולי לא בהכרח שוחה נגד הזרם, אבל בוודאי לא נסחף עם כולם. הבחור שהעיד על עצמו רק לפני שנתיים בריאיון ל'ידיעות העמק' שהוא "לא אוהב להילחץ מכלום ולא מפחד מכלום" מוכיח זאת שוב: כנגד כל התחזיות הוא פתח יחד עם אחיו, ישי הלוי, מסעדה חדשה בעיר הולדתו עפולה - דווקא עכשיו, בתקופת הקורונה.
המסעדה ממוקמת במתחם השוק הישן, שמזמן הפך לאזור קולינרי מהמשובחים בעמק. הפתיחה הרשמית ותקופת ההרצה היתה לפני כחודש וחצי. הלוי, שראה מדינה שלמה קורסת כלכלית, החליט להסתכל למשבר הקורונה בלבן של העיניים ולהראות שהוא לא דופק לו חשבון. "החיים חזקים מהכל, גם מהקורונה", הוא אומר.
"יהיה פה טירוף"
מסעדת 'פושקינה' היא מסעדת 'פאסט פוד' הפתוחה בימים אלה מ־11:00 עד 21:00. למקום יש מראה אירופאי, וכיאה לשוק, הוא מעוטר בגרפיטי על הקירות. בתפריט תוכלו למצוא בין השאר עופות שלמים ברוטיסרי - "מבחוץ קריספי עם ראב תבלינים יבשים ומבפנים עסיסי ורך", כפי שהלוי מגדיר זאת; או ערוסה - "בשר טחון מגולגל בבצק פילו בצלייה מדויקת, עם סלסלת עגבניות, טחינה ונגיעת עמבה".
אבל אין ספק שמנת הדגל של המקום מתבססת על הקבב העיראקי האסלי של סבתא זכיה - הלוא היא סבתו המפורסמת של רועי, שגם אותה הכירו הצופים בתוכנית הבישול שבה השתתף.
"דרך המקום הזה החזרנו את הימים של פעם", הוא אומר. "דרך הקבב העיראקי האסלי והטרי שאנחנו עושים פה, שמגיע עם סלט קצוץ. גם האווירה היא של פעם. אווירה תמימה וכיפית".
הלוי, נשוי ואב לשניים, מרבה להזכיר את המילה "פעם" - התקופה של פעם, החיים של פעם והאוכל של פעם. גם לעולם הבישול הוא נכנס פעם, מזמן, בגיל 13, בזכות הקבבייה שהיתה לסבתו בעפולה.
"בילדותי השוק הישן היה המקום הכי הומה בעיר", הוא מספר. "אחרי המון שנים החלטתי שהגיע הזמן. ראיתי שיש המון יתרונות בשוק, התעניינתי וגם ראש העיר מאוד רצה. אמרתי, יהיה פה טירוף, ויצאנו לדרך. זה הגיע מתוך הרצון להחזיר עטרה ליושנה. רציתי להחזיר את הקבב של סבתא, שכל העיר הכירה אותה וכולם ידעו שיש לה אוכל נדיר - אם זה הקובה ואם זה הקבב. בתור ילד עבדתי אצלה ואני יודע איזה דיבור היה על המקום שלה. גם 'פושקינה' מזכירה את הטעם של פעם - את הבית, את הטעמים המסורתיים".
למה הרצון הזה לחזור לעבר?
"הכל נהיה מזויף. האוכל נהיה דבר מזויף. כולם פותחים עסקים, זה נהיה מסחרי. הטעם של היום הוא טעם אחר. לכל דבר שאוכלים צריך להוסיף מלא רטבים ודברים כדי להרגיש טעם. פה לא צריך כלום. אוכלים את השיפוד כמו שהוא והוא טעים. השוק מחזיר אותך לאנשים ולאווירה של פעם. אפילו לחזור להעריך את ההפסקה הזו בין שתיים לארבע בצהריים, שהיתה פעם, ולא היו רצים על ניוטרל בשביל לנסות להתעשר".
אתה עושה הפסקה בין השעות האלו?
"כמובן. אני הולך לאסוף את הילדים
מהמסגרות".
"אח שלי לחץ עליי"
כיוון שמדובר ברועי הלוי, היה ברור שגם שם המסעדה שלו יהיה קצת שונה: "באומן שבאוקראינה יש רחוב ראשי ששם מתאחדים כולם ושם מתרחש התיקון הכללי בערבי החג. שם הרחוב הוא פושקינה", הוא מסביר את הבחירה בשם. "אחי, שמנהל את המסעדה והוא גם הבעלים בפועל שלה, חזר בתשובה ונוסע כל שנה לאומן. אז החלטנו שזה יהיה השם של המסעדה. אחרי שחקרתי קצת גיליתי שהרחוב נקרא על שמו של המשורר הידוע אלכסנדר פושקין. הרצון הוא שגם פה נצליח לאחד את כולם באווירה טובה, ושיהיה שמח".
על אף ש'פושקינה' נפתחה בתקופה מאתגרת וחסרת ודאות, תנועה, אומר הלוי, לא חסרה: "ברוך השם, יש כבר קהל לקוחות שהוא קבוע. אני רואה כל יום את אותם פרצופים, וזה רק הולך וגדל. זה קורה כי אנחנו מאמינים במה שאנחנו עושים, ויש תמורה. אנשים מגיעים לפה מהמרכז - מיבנה, מיפו. לא ציפינו לכזה הד. לא היינו ערוכים לזה בהתחלה".
לא מעט עסקים ועצמאיים קרסו בתקופה הזו. מה שונה אצלך?
"הקורונה תישאר איתנו עוד הרבה זמן, והיא לא החשש הגדול שלי לגבי העסק הזה. אנשים לא הפסיקו לאכול. אם יהיה להם טעים, הם יזמינו. אני אומר, תהיה מקצוען במה שאתה עושה, תתעסק בדשא שלך, ואין סיבה שלא תצליח. תהיה טוב, והפרנסה תגיע. אנחנו מאמינים שאלוהים איתנו. הפחד זה דבר שמשתק, ואם נמשיך לפחד לא נגיע לשום מקום".
בריאיון הקודם אמרת שמסעדת שף קצת גדולה על החך העפולאי ושמפחיד אותך לפתוח פה מסעדה. מה השתנה?
"נכון, היה פחד, אבל אח שלי לחץ עליי. גם לא פתחנו מסעדת שף אלא פאסט פוד. אוכל מהיר, מגניב, עם וייבים אחרים ושירות אחר. כמו מסעדת שף, אבל לא שף. עם מחירים עממיים וטעם של פעם. החזרנו עטרה ליושנה. הקבב זה מנת הבית, אבל אני מביא עוד יציאות. חייב לגוון ולחדש. אני עושה כל מיני ספיישלים. עשיתי מנה של פילו בצק מגולגל עם שוקולד וקרמל מלוח. אני קם בבוקר ומה שבא לי אני עושה, והעפולאים זורמים עם זה".
אמרת בזמנו שהחלום הגדול הוא לפתוח מסעדה בניו־יורק; בסוף הגעת לעפולה.
"היו לי כבר מסעדות שפתחתי, אבל להגיע לשוק בעפולה לא חלמתי. זה מרגש, האמת. גם לניו־יורק נגיע בסוף. אם המותג הזה ימשיך ככה, נגיע רחוק. אני יכול להגיד שיש כבר פנייה מלונדון. 'פושקינה' נועדה להיות רשת. אנחנו רק בהתחלה".
אז המסעדה שייכת אמנם לאחיו הקטן ישי והוא רק "מורה הדרך", כהגדרתו, אבל אין ספק שהעובדה שמדובר במתמודד ריאליטי לשעבר שנכנס לצופים רבים ללב, תורמת את שלה. "לא מזהים אותי עד שאני מתחיל לדבר, ואז אומרים לי 'הקול שלך מוכר'. ואז 'וואי, זה אתה. אני מת עליך'. עוד זוכרים את זה שהייתי מבשל מהלב. אני מקבל המון אהבה, וזה כיף".
מה עם סבתא זכיה, כבר הגיעה לבקר ולתת ציון על הקבב המפורסם?
"בוודאי. הילדים שלה אומרים שעברתי אותה. מבחינתי אני יכול לצאת לפנסיה אחרי המחמאה הזו. הנכד הכי קטן, בן תשע, אומר שזה הקבב הכי טעים בעולם, ואם הוא אומר, מי אני שאתווכח. סבתא אמרה שזה להיט, אבל היא לא מוכנה להודות שעברתי אותה".
אתם מסמנים את הנכד הקטן כיורש הפוטנציאלי לקבב המפורסם?
"לא. אין יורש אחר חוץ ממני. כי אני היחיד שעבד אצלה יום יום".
עוד כתבות - חדשות עפולה והעמק
פורסם לראשונה: 08:12, 23.10.20