כאשר ניצולת השואה מארי נחמיאס מעפולה עלתה להשיא משואה בטקס יום העצמאות ה־71 למדינה, כבוד שזכתה לו בזכות הפעילות ההתנדבותית שלה בקהילה, אין איש שלא נפעם מהאישה המקסימה הזו. כל הקהל הרגיש צורך לקום על הרגליים ולמחוא לה כפיים.
נחמיאס, שבעוד שבועיים תחגוג יום הולדת 94, ריגשה אומה שלמה בנאומה על אחדות ונתינה, כמי שפתחה את ביתה ל־52 ילדים שננטשו ושימשה להם אם אומנת. רגע לפני יום הולדתה בדק 'ידיעות העמק' כיצד האישה שגרמה ללבבות של כולנו להתרחב התמודדה עם תקופת הקורונה ומה היא חושבת על מה שקורה בעם המפולג שהיא כל כך אוהבת.
"שלושה חודשים וחצי לא יצאתי מפתח הבית", היא אומרת, "הרגשתי כמו בבית סוהר אבל יחד עם זאת אני ריאלית. ראיתי מה קורה בחוץ אז שיתפתי פעולה והקפדתי על הריחוק. אף אחד מהמשפחה לא הגיע אליי, לא הילדים ולא הנכדים, כדי לשמור עליי. זו היתה ההוראה, לא לבוא לסבתא, וכולם כיבדו את זה. הם הגיעו לפעמים למרפסת ויצאתי אליהם החוצה עם המסיכה ומאוד התרגשתי, וכמובן דיברנו הרבה בטלפון", היא אומרת.
איך התמודדת עם הבדידות?
"בסדר. תמיד אמרתי שיכול להיות יותר גרוע וכאב לי על אלה שנדבקו וחוברו למכונות הנשמה. יש לי שני ילדים שנפטרו מסרטן ואני מאוד מתגעגעת אליהם ורוצה כבר ללכת לפגוש אותם. אבל בקורונה אמרתי אני לא אלך ככה, אני לא אמות מהקורונה, אז השתדלתי לשמור כמה שיותר", היא אומרת במבטא החביב שלה, "בסך הכל יש לי תנאים מאוד טובים בבית ומטפלת חביבה בשם מריבל, אז אמרתי תודה לאל שאני בתנאים טובים בבית שלי".
איך העברת את החודשים האלה בבית?
"ראיתי הרבה סדרות, סרגתי, הכנתי עוגיות והשארתי לילדים ליד הדלת, שיבואו לקחת".
מייחלת לאחדות
באמצעות התקשורת היא מתוודעת לאירועים שמתחוללים בחוץ, מההפגנות בבלפור ומחאת הגשרים ועד לוויכוחים בין שמאל לימין בטלוויזיה. "זה מאוד מעציב אותי לראות שאין אחדות בין כולם", היא אומרת, "רציתי שכולנו נהיה יד אחת. אני אישה מאוד מאמינה ובהדלקת נרות ביום שישי אני מברכת שכל הגזירה הזו תיפסק ושכולם יהיו מאוחדים. שכל אחד יסתכל אחד על השני כמו אח ולא כמו אויב".
יוצא לך לצפות לפעמים בטקס יום העצמאות שבו הדלקת משואה?
"בטח, אני כל הזמן אומרת איך זכיתי בכבוד הזה. מה שעשיתי עבור הילדים הוא לא מיוחד, בסך הכל מילאתי את חובתי, אז אני עדיין לא מבינה על מה הגיע לי הפרס הזה להדליק משואה".
את עדיין בקשר עם הילדים שגידלת?
"עם חלק. כולם כבר גדלו ובנו משפחות. יש ילדה שהיתה אצלי 16 שנים וחצי ואנחנו עדיין בקשר טוב".
את דרכה של נחמיאס כאם אומנת אף אחד מילדיה לא המשיך, אבל היא מציינת שהם ממשיכים את המורשת שלה דרך מעשים טובים ונתינה. ומה היא מאחלת לעיר עפולה? "אני מאוד אוהבת את עפולה ושמחה שאני גרה פה. הגעתי לפה בשנות ה־50 וישר הרגשתי חיבור לעיר, ועד היום זה ככה. אני מברכת את כל תושבי העיר והמדינה והחיילים שיהיה אחדות ושלום בין כולם: יהודים, מוסלמים, דרוזים ונוצרים".
פורסם לראשונה: 08:56, 14.08.20