לפני 12 שנה הצילה אביה מושיפור ממגדל העמק את חייו של אחיה, אבישלום רוזיליו ז"ל, כאשר תרמה לו מח עצם ועזרה לו להחלים מסרטן נדיר שלקה בו. החודש איבדה מושיפור את אחיה, שנפטר בגיל 33 מסיבוכים של מחלת הקורונה. מושיפור, בת 31, נשואה ואם לארבעה ילדים, בעלת תואר שני בביולוגיה ומורה לביולוגיה במקצועה, מדברת לראשונה ומגוללת את סיפורו של אחיה האהוב.
"הוא היה נס רפואי"
אבישלום רוזיליו היה הבכור מבין ארבעה ילדים. מושיפור, הצעירה ממנו בשנתיים, אומרת השבוע: "אבישלום הוא אחי התאום בהפרש של שנתיים. גם גנטית התברר שאנחנו באמת 'תאומים', וגם בקשר שלנו היינו צמד־חמד. כל הצעקות, כל הנפילות וכל המשחקים שלנו היו תמיד ביחד. הוא היה החבר הכי טוב שלי. הוא מי שהציל אותי כשהייתי נתקעת, מי שהגן עליי, מי שניחם אותי כשהייתי עצובה. הוא הכיל אותי כשחזרתי בתשובה וקיבל אותי בכל השגעונות שלי".
מושיפור חזרה בתשובה בגיל 18, בזמן שירותה הצבאי, ובעקבותיה התקרבה כל המשפחה לדת: "אני זוכרת שאבישלום היה בצבא וחזר ממבצעים והייתי כבר בתהליך מהיר של חזרה בתשובה", היא אומרת. כאשר חלה אחיה היתה מושיפור בתחילת לימודי הביולוגיה שלה. אבישלום אובחן כסובל מסוג נדיר של סרטן בתאי הדם: "היה רופא שחנך אותי בלימודים והראה לי הכל בספרות, שאבין מה קורה לאבישלום. בעצם לא היה לו הרבה מה להגיד לי כי זו היתה מחלה נדירה מאוד ולא נכתבה עליה ספרות רפואית. לא ידעו עליה כלום, רוב הידע על המחלה הזו הגיע מאבישלום. הוא היה נס רפואי".
מה הרגשת בתקופה ההיא?
"לא היה לי קל, אבל היה לי ברור לגמרי שהוא ייצא מזה - למרות שאמרו לנו שיש רק סיכוי של עשרה אחוז שהוא יחיה. הרב עמרם איפרגן אמר לנו שהוא יחיה והאמנו אמונה חזקה".
לאחר בדיקות התגלתה מושיפור כמתאימה לתרום לאחיה מח עצם: "היתה לי תפילה בלב שאני זו שאמצא מתאימה ולא אחד האחים שלי. עשו בדיקות לכולם וראו שאני והאחים הקטנים שלי מתאימים. בסך הכל הייתי צריכה להזריק חומר כלשהו שגורם למח העצם להתרבות במשך שלושה ימים".
למה התפללת שתהיי זו את?
"בגלל שהרגשתי שזו זכות בשבילי, וגם בגלל הקרבה שהיתה בינינו. גם חשבתי בטעות שלקיחת מח עצם היא משהו פולשני וכואב. לא ידעתי שזה כל כך קל ולא רציתי שהאחים הקטנים שלי יצטרכו לעבור את זה". שלושה חודשים לאחר התרומה החלים אבישלום: "עשינו מסיבת הודיה גדולה, כמו חתונה".
איך ההרגשה להציל את חיי אחיך?
"אני לא מרגישה שאני זו שעשיתי את זה. הרגשתי רק שהייתי צינור שעזר לו להבריא. אני שמחה שזה פשוט קרה. ביום שבו הוציאו ממני את מח העצם היה משהו באווירה שהיה ממש שמח. אני זוכרת גם שישבנו לידו כשהכניסו לו את התאים של מח העצם והתחלתי להסביר לו שסוג הדם שלו ישתנה לסוג הדם שלי; היה לו דם מסוג O+ והוא עבר לסוג דם B, כמו שלי".
"מאמינים בחיי נצח"
לפני חודשיים חלה אבישלום בקורונה, כמו עוד שבעה מבני משפחתו. מושיפור, בעלה וילדיה הם היחידים במשפחה המורחבת שלא נדבקו בקורונה. לפני כשבועיים - 12 שנה אחרי שמושיפור הצילה את חייו באמצעות תרומת מח עצם - נפטר אבישלום מסיבוכי הקורונה, כשהוא שוהה במחיצת בני משפחתו.
איך הרגשת כשהוא נפטר?
"קיבלתי את זה באמונה. בא בעל הפיקדון ולקח את הפיקדון. הקדוש ברוך הוא מחליט מה קורה במציאות. אנחנו גם מאמינים בחיי נצח ואני מאמינה שלאבישלום היה תפקיד פה עד גיל 33, ועכשיו יש לו תפקיד שונה, לא בגוף אלא כנשמה".
מושיפור ילדה את בנה הקטן יומיים לפני שאחיה נפטר. "לא ראיתי אותו כבר הרבה זמן פנים אל פנים, כי כולם היו בבידוד ולא יכולתי להגיע אליהם. ואז אבישלום נפטר. גם בסיטואציה שכן יכולתי להיות איתו, לא ראיתי אותו".
גם לא ביום שהוא נפטר?
"אני הייתי אחרי לידה וזה היה סיכון עבור העובר להיכנס למקום כזה. גם לא ידעתי שהוא נפטר, כשהודיעו לנו להיפרד ממנו חשבתי שהוא חי ובעיניי זה היה חוסר אמונה ללכת, כי הייתי בטוחה שתיכף אפגש איתו בסעודת הודיה".
את מרגישה תחושת החמצה שלא היית איתו ברגעיו האחרונים?
"לא, אין לי תחושה כזו. אני מרגישה שיש איזו השגחה, שיש כאן כנראה עניין שאני אזכור אותו בצורה מסוימת - מדבר וצוחק איתי. הוא לא דיבר בתקופה האחרונה כי הוא היה עם פיום קנה, הוא רק היה עושה לנו סימנים בשפת הסימנים. כנראה השם רצה שאזכור אותו בצורה הזו".
"בפעם הראשונה בחיי הבנתי מה זה אומר להרגיש את חורבן בית המקדש. היתה שמחה ענקית שהבן שלי בא בברית אברהם אבינו אבל היה גם חלל עצום"
את הברית לבנה הקטן ערכה מושיפור בבית הוריה, קומה מעל סוכת האבלים שבה התאבלו על פטירתו של אחיה. "זה לימד אותי לימוד ענק", היא אומרת על תחושת העצב והשמחה המעורבבים יחד; "בפעם הראשונה בחיי הבנתי מה זה אומר להרגיש את חורבן בית המקדש. בכל שמחה נהוג להזכיר גם את חורבן בית המקדש. בחתונה שלי אני לא יכולה להגיד שהרגשתי את זה, אבל עכשיו הרגשתי את זה. היתה שמחה ענקית שהבן שלי בא בבריתו של אברהם אבינו אבל היה גם חלל עצום. אני מאמינה שאבישלום היה בברית בנשמה שלו".
"ארגיש את החוסר"
מושיפור בחרה לקרוא לבנה 'נתן', על שם תלמידו של הרבי נחמן מברסלב.
לא חשבת לקרוא לו אבישלום?
"לא, כי זה שם שיכול להביא לו מציאות לא פשוטה. אבישלום סבל והתייסר במשך 13 שנה".
למה את הכי מתגעגעת אצל אבישלום?
"אני מתגעגעת לטבעיות הזו, שאני מגיעה לבית של אמא ורואה אותו יוצא ואומר לי 'מה אחותי, איך את מרגישה', לקשר הזה שכל הזמן הוא נמצא איתנו ומדבר איתנו. הייתי רואה אותו ומדברת איתו המון. אני חושבת שארגיש את החיסרון הזה ככל שיעבור הזמן, כי הוא היה מציל אותי כל כך הרבה פעמים במהלך היום. כל פעם שאתקע עם הרכב חס ושלום או כשאצטרך להוציא את הילדים מהגן, כמו בכל הדברים שהוא היה עוזר לי בהם, ארגיש את החוסר".
"הוא לא דיבר בתקופה האחרונה כי היה עם פיום קנה, הוא רק היה עושה לנו סימנים בשפת הסימנים. כנראה השם רצה שאזכור אותו מדבר וצוחק איתי"
איך את מתמודדת בתקופה הזו בלעדיו?
"אני לא כל כך בלעדיו. אני מרגישה שאני ממש איתו ושהוא ממש איתי. עד עכשיו קיבלתי על עצמי הרבה קבלות כדי שהוא יבריא, עוד לפני הקורונה. עכשיו אני זוכה לעשות את זה כחסד של אמת, בלי לקבל גמול על זה".
מה קיבלת על עצמך אחרי שהוא נפטר?
"קודם כל, להחזיק בקבלות שקיבלתי עוד לפני כן - כמו סדר לימוד שלם שקיבלתי על עצמי. למדתי הרבה בספרו של הרב ארוש 'שעריו בתודה', שהוא מדבר בו כמה צריך להודות על הרעה כשם שמודים על הטובה. יש כאן תהליך ואנחנו פשוט צריכים לראות מה הוא מלמד אותנו. אני למדתי מהפטירה של אבישלום את אחד השיעורים הכי חזקים שלי באמונה. זה שיעור שלא הייתי רוצה לחוות אותו שוב, אבל אלו החיים".