תקופה לא פשוטה עוברת על תושבי המדינה עם התפרצות נגיף הקורונה. ואם לנו לא קל אז לאוכלוסייה המבוגרת שנמצאת בקבוצת סיכון ונאלצת להסתגר בביתה, קשה הרבה יותר. אולם, למרות הקשיים, אביבה ליבנה בת ה־72 מעפולה לא נותנת לשום דבר לעצור אותה והיא ממשיכה גם בימים אלו בעשייתה המבורכת בעמותת 'דור לדור', שם היא מתנדבת כבר שש שנים ובכך למעשה לא נותנת לשום עצבות או דכדוך לחדור אליה. "אני לא מרגישה בדידות או חוסר כי אין לי זמן לזה. אני נסחפת עם העבודה ולא מסתכלת על השעון בכלל", משתפת ליבנה כיצד עוברים עליה הימים מאז פרוץ המגיפה.
אביבה ליבנהאביבה ליבנה
אביבה ליבנה. געגועים לחיבוקים חמים
(צילום: פרטי)
ליבנה, אמא לשניים וסבתא לנכדים, החליטה להצטרף לעמותה אחרי שעברה להתגורר בעיר. "במקור אני מרמת גן וכשעברתי לעפולה חיפשתי באינטרנט ובעיתונות המקומית מה העיר יכולה להציע לי. השם 'דור לדור' קפץ לנגד עיניי כמה וכמה פעמים. המקום הזה האיר את עיניי והוציא אותי מהחושך", אומרת ליבנה המשמשת בעמותה כמרכזת מועדון של ניצולי שואה הנקרא 'קפה אירופה', "זה דורש ממני המון התעסקויות ומעבר להפעלה של המועדון יש דברים מסביב; ביום השואה שנערך בצל הקורונה חשבנו מה לעשות כי אי אפשר להתעלם מהיום הזה. אז הגיתי רעיון שאני מאוד שמחה שיאיר כתר המנכ"ל וראש העיר קיבלו את אותו כשחילקנו בערב יום השואה נרות נשמה עם פרח ומכתב אישי מראש העיר. כשקיבלתי את האישור לרעיון הזה מאוד התרגשתי כי ניצול שואה יכול לוותר על טקס, אבל מאוד חשוב לו להדליק נר נשמה. אחרי שיחה עם הניצולים ביום השואה הם מאוד התרגשו עד דמעות מהמחווה והם מלאים הערכה לראש העיר על שיתוף הפעולה.
"אילולא הקורונה היינו אמורים בחודש הבא לקחת לכותל קבוצת אנשים שבזמן המלחמה היו בגילאי בר ובת מצווה ולחגוג להם", הוסיפה, "גם ביום העצמאות העמותה מוציאה עשרה אוטובוסים לטיול, ארוחה ובידור. יש כל מיני פרויקטים שיאיר הוגה ומבקש ממני לגייס אנשים לכך וזה המון עבודה. אני גם מתנדבת במשרד של העובדת הסוציאלית ואני גם חברת מערכת הביטאון של 'דור לדור' שיוצא כל חצי שנה. הכתיבה היא סוג של הובי בשבילי".
בימים כתיקונם רגילה ליבנה להעביר חלק נכבד מזמנה בעמותה, אבל גם כעת בימי הקורונה אין לה רגע דל. "תכננתי לקרוא ספרים ולהתפנות לעצמי, אבל עד עכשיו לא היה לי רגע פנאי. יש לי שותפה במועדון, דליה רבינוביץ', ויחד התקשרנו לאנשים ב'קפה אירופה' לראות אם חסר להם משהו. דאגנו לארגן להם ארוחות חמות, בדקנו אם חסר להם תרופות או דברים אחרים והעברנו את הבקשה הלאה. מאוד חשובה לי העמותה וההתנדבות הזו עושה לי טוב וגורמת לי להיות פעילה. אני מרגישה אחריות עליהם, חשוב לי לדעת שהם בסדר ושלא חסר להם כלום".
מה בכל זאת קשה לך בימים אלו?
"קשה לי לראות בטלוויזיה את כל מה שקורה, במיוחד מה שקרה באיטליה. בהתחלה הסיטואציה של אנשים שמדברים מחלונות היתה לי הזויה. הבן שלי בא עם הנכדות ודיברנו במרחק בגן ציבורי וזה היה לי קשה. הדברים האלה שאי אפשר להתחבק ולהתקרב לאנשים זה חסר מאוד. בנוסף היה לי מאוד קשה ביום השואה. יש לא אמא ניצולת שואה בת 96 ומאז ומתמיד הייתי דואגת להיות איתה ביום זה ולעמוד יחד איתה בצפירה. המחשבה שהיא יושבת בבית לבד עם המטפלת שלה ורחוקה מהמשפחה היתה לי מאוד קשה".
פרסום ראשוני: 08:18 , 21.04.20