בעבר, כשאחד מילדיי היה מבקש שאקנה לו בגד, צעצוע או משחק שלדעתי היה מיותר לחלוטין, הייתי מתפתלת ומתייסרת עם עצמי: למה לאחרים יש ולו אין? מה זה עוד 20 או 30 או 100 שקלים לעומת האושר שלו? הוא יעביר את זה הלאה לאחיו כשיימאס לו ועוד מיני תירוצים וסיפורי פוגי.
שופינג לילדיםשופינג לילדים
שופינג לילדים
(צילום: shutterstock)
היה לי כל כך קשה להילחם בצורך לקנות לו, כי אם אני לא מסוגלת להשתלט על הצורך שלי עצמי, איך אוכל לתרץ את הסירוב לצורך שלו?
אם אמא קונה-קונה-קונה - לא כי צריך אלא כי בא לה - אז זה המסר שעובר הלאה.
לפעמים נדמה שילדים מפספסים סיטואציות, שהן עוברות להם תחת הרדאר. זה רק נדמה לנו.
גיליתי שהם קלטו כל ניואנס, כל גיהוץ אשראי אגבי, כל שקית נייר מיותרת שהגיעה הביתה. קלטו וחיקו את ההתנהגות הצרכנית שסיגלתי לעצמי.
מאז שעשיתי שינוי בחיי (הפסקתי לקנות בגדים והתחלתי להשמיש את הארון שלי), הרבה יותר קל לי לומר: "לא. אתה לא באמת צריך את זה". המילים "חבל על הכסף ועל המקום שזה יתפוס בבית" מחליקות יותר בקלות..
ולמה יותר קל לי? כי אני עצמי חיה את המנטרה הזו. אלו לא דיבורי סרק תלושים. נאה דורש שלגמרי מקיים.
החלק המפתיע בעיניי היא התגובה של הילדים לסיטואציה.
נדמה שהם קולטים שיש משהו מגובש ויציב מאחורי הסירוב שלי, ובהתאם לכך, התנגדותם פוחתת.
לחוות את זה "בלייב" זה תענוג אמיתי.
במיוחד עכשיו, בימי קורונה, כשהיד הרבה פחות קלה על ההדק.
הכיס של כולנו חנוק, ולעומת זאת ההוצאות השוטפות ממשיכות כסדרן כמו שעון שוויצרי.
רעות ושניים מבניה. "אין בעיה מתוקים, נקנה. אבל נקנה חכם"רעות ושניים מבניה. "אין בעיה מתוקים, נקנה. אבל נקנה חכם"
רעות ושניים מבניה. "אין בעיה מתוקים, נקנה. אבל נקנה חכם"
(צילום: פרטי)
אז מהם כללי היסוד לקנייה חכמה לילדים?
לחשוב קדימה! בסוף העונה יש סיילים מטורפים כמעט בכל רשתות הבגדים. אני מקפידה לקנות מידה גדולה יותר היישר לעונה הבאה. תענוג גדול לפתוח עונה עם בגדים חדשים ובשליש מחיר! תחילת עונה ומחיר מלא? לא קונים. מחכים!
ניצול מקסימלי של גיפטכארדים, זיכויים והנחות. אני תמיד בודקת ומפשפשת בארנק. ברוב המקרים ישכב לו זיכוי שהעלה אבק, אז אל תוותרו. נצלו הכל. אין טעם לשמור לקנייה עתידית, כי בסוף מגלים שתוקפה של ההטבה פג.
אפרופו הטבה. לרובנו יש חבר מועדון כזה או אחר שמקנה הטבה משמעותית ביום ההולדת. נסו לתזמן את הקניות לילדים (ובכלל) סביב חודש ההטבה. וגם אז - בתכנון מוקדם. מה שצריך, לא "מה שבא".
מותגים הם מכת מצרים. למדתי לסכם איתם מראש על כמות מוגבלת (שניים, שלושה, לא יותר). בעיניי לא צריך לשלול על הסף אלא לאזן עם כמות סבירה.
העברות או לא להיות. אין לי מושג כמה אלפים חסכתי באמצעות העברת הבגדים מילד לילד. אם טווח הגילאים מאפשר (הפרשים צמודים יחסית) אמצו את הפרקטיקה הזו. אפשר להרחיב אותה גם לחברים וקרובי משפחה ולעשות "החלפות". כביסה טובה לפני הלבישה והבגדים כמו חדשים!
לא לקנות מה'ביוקר'. גם אם יש לכם אירוע משפחתי, אל תקנו בגדים מפונפנים שישכבו אחר כך בארון. לכו על בגד שימושי ובעיקר נוח, והוא מוכרח לשמש אחר כך ללבישות נוספות. אגב, מה שתופס לגבינו נכון עוד יותר לגבי הילדים: הם הכי יפים כשנוח להם.
ביד 2 ובמרקטפלייס גיליתי עולם ומלואו. מי ידע , מי שמע! לילד הראשון קניתי עגלה באלפי שקלים. בילד השלישי גיליתי את עולם יד 2. קניתי את המותג שנפשי חפצה בו בשישית מחיר. מיותר לציין שהעגלה הייתה כחדשה. היא פשוט נפתחה בבית אחר, ובאופן אישי, זה ממש לא משנה לי.
בשורה התחתונה, כולנו נאלצים לחשב מסלול מחדש בכל הקשור להוצאות השוטפות. אימוץ הרגלי קנייה חכמה יסייעו לשמור על תקציב שפוי ומאוזן.
ותלמדו להגיד "לא" כשצריך. זה חיוני לא רק לכיס שלכם, אלא גם למסר שתעבירו לילדים.
רוצים טיפים נוספים? כנסו לעמוד האינסטגרם.