בוקר חדש. התעוררנו אל בוקר חדש, המאלץ אותנו לפקוח עיניים עייפות וללמוד איך לראות. בבוקר החדש הפחיתו לנו את עומס המשימות וצמצמו אותנו למקום אחד מוגדר. סימנו לנו להישאר בדלת אמותינו, במקום הבטוח שלנו, עם האנשים הכי קרובים.
בכדי להישאר ולגלות דקויות. כן מהמקום הבטוח שממנו התאמצנו שנים לברוח, לברוח עם אינספור תירוצים שהצליחו לשכנע אותנו למה כדאי לנו לארגן את חיינו בחיפזון ולהעבירו לדורות הבאים, להתמקם בתוך מסגרות ששכנעו אותנו בצדקת דרכם, לצאת לעולם ולכבוש אותו בכדי שיספר לנו שאנו כל כך מיוחדים ויכולים.
התאהבנו כל כך בתיאוריית "האדם במרכז" שהביא עימו העידן החדש וסחף אותנו על כנפי האגוצנטריות במיני קולות ודמיונות. עפנו הרחק מבסיס היעד שלנו, והתרחקנו, כל פעם עוד קצת, מהטבע שלנו.
הטבע שמהותו שפע וטוב, מנסה ברוב חסדו אלינו לאותת בסימניו הרבים, לעצור את "חוכמת ההמונים" המבקשת להשתלט על כל חלקת אדמה פורייה. הטבע, מנסה לסמן לנו שככה לא מצמיחים חיים, שבני אנוש המבקשים לגדול מעל לכוחותיהם, עתידים להתפלש בטעותם ולהבין אותה אך ורק בתוך תודעתם. שאין אפשרות לגדול כשרוצים לגזול. לגזול מקום פיזי ולהשתלט ללא רחם על כל המשאבים ולגזול מקום בנשמה הקדושה ולהזינה במחשבות ורעיונות שקריים.
והנה, באהבת אין קץ, מנסה שוב הטבע הפלאי לאותת, בעוצמה ניסית, כיצד יצור קטנטן יכול להכניס קצת סדר בעולם. בעולם שמנסה להתאושש ממלחמות אין קץ על כוח ושליטה המנוהלים בידיהם של בני האדם, מגיע יצור קטנטן ומנסה להכניס גם סדר באדם. במוחו, במחשבתו, להחזירו לממדים טבעיים.
שנת 2020, הכניסה אותנו לאנרגיות של המספר 4 העוסק בחוזקם ובריאותם של גופים. החל מגופנו האישי אל גופים גדולים של מוסדות וארגונים. מייד עם כניסתה של אנרגיה זו טולטלו כל המוסדות והגופים, במסר יפיפייה השולח אותנו לבדוק במה אנו מאמינים ואת מה אנו מקדשים?
העולם שנבנה על יסודות רעועים מתבקש לזנוח שקרים ולהתחיל ללמוד לבנות יסודות איתנים. עולם שזנח את חוכמת הגוף והפך את מדע הרפואה לאלוהים, הותיר את "כול היודעים" במבוכה, כיצד אפשרי למצוא מזור לנגיף קטנטן "המבקש להחריב את העולם".
העולם החדש המבקש להיבנות, יאיר באור יקרות את העובדה, ששום טכנולוגיה לא יכולה להתחרות עם המפעל האדיר, הפועל בדיוק מושלם כמו גוף האדם.
מפעל שננטש מאחור לטובת סיפורי כיסויים על עוצם כוחם וידם של כמוסות פלאיות שיוצרו בידי טובי המוחות, המוכרים לרבבות סיפורי מעשיות על כוחות של כמוסות שיכולות לטשטש בעיות ולהטעין בכוחות על, כדי שאותם רבבות ימשיכו להניע, להגדיל ולהעצים את המכונה השקרית האנושית הדוהרת בעוצמה לרמוס כל חלקה טובה בגוף האדם.
הנגיף הקטנטן, הנשלח בחסות כוחות האמת הגדולים, בא לספר לנו ששכחנו את הטבע שלנו. שכחנו את חוכמתו ואת יופיו. לספר לנו שהוא הולך איתנו כל כך קרוב ולכל מקום. קיבלנו אותו במתנה כתמצית אהבה מהבריאה העליונה. שכחנו, שאם רק נסכים להקשיב לו, הוא יפיץ את מתנותיו וכוחותיו האדירים וירפא חוליים ונגעים. אבל שכחנו ומכרנו אותו בפרוטות.
שכחנו שיש לנו את הכוח לבנות יסודות ולטעת אותם לדורות. שכחנו לפקוח עיניים ערניות וסקרניות השואלות בכל בוקר למי אני נותן את הכוחות שלי? לחידושים והסחות דעת של ההמונים או ליסודות איתנים?
התעוררנו לעולם חדש המבקש לנוח מאיתנו קצת, עד שנתעורר ונחזור ללמוד איך בונים נכון. מבקש להזכיר שאין לאן לברוח. הטבע שלנו הולך איתנו לכל מקום וינסה בכל הדרכים להזכיר לנו איך מזינים את עצמנו נכון.