היכרות בפייסבוק בין בן 35 מבית דגן לבת 15 מהדרום, הוביל לקשר מיני סבוך שהוביל לאחר חמישה חודשים לחיזור אובססיבי ומסוכן של הגבר. מעשיו נפסקו רק כשנעצר.
הקשר כלל חוץ ממפגשים מיניים, גם החלפת סרטונים ותמונות אותם שלחה הנערה לבחור כשהיא בעירום מלא וחלקי, כשבחלקם היא מבצעת בעצמה אקטים מיניים.
לדברי המשטרה, הנערה שלחה לבחור את התיעוד "כדי שיוכל לענג את עצמו תוך צפייה". גם הוא שלח לנערה סרטונים ותמונות שלו מאונן בעירום, ואף שלח לה סרטונים פורנוגרפיים.
אך לאחר הפרידה החד-צדדית, הבחור לא השלים עם המצב, והוא הגיע לבית ספרה, וריסס בגנותה גרפיטי מבזה בשילוב איבר מין, על קיר בניין מגוריה. הוא גם לא התחשב באמה של הנערה אשר התקשרה אליו וביקשה ממנו שיחדול להתקשר אליה ולשלוח לה הודעות ושיניח לה לנפשה.
בחקירתו טען כי הוא מכור לאורגיות והודה כמעט בכל המיוחס לו למעט אירוע מיני אחד. "העצור הפך את הקטינה לכלי שרת בידיו ולסיפוק גחמותיו המיניות תוך ניצול בוטה של פער הגילאים", אמרה הפרקליטות בבית המשפט עם הגשת כתב האישום נגדו, "בהתנהגותו הבזויה ומעוררת שאת נפש, הוא השפיע על הנערה הקטינה לשתף עימו פעולה ולבצע את המעשים המיניים תוך התעלמות מוחלטת מהיות הקורבן קטינה, ומההשלכות העתידיות וההרסניות של מעשיו על חייה של הנערה ועל מצבה הנפשי".
***
איומים ברצח הגיעו לפני ארבע שנים מאת מטלפן אנונימי למשרדי חדשות ערוץ 2 בנווה אילן. עוד ארבע שיחות למשרדי 'רשת', וכולם באותה שעת אחה"צ באותו היום של דצמבר 2015, בהפרשים קצרים. בחמשת המקרים, המטלפן איים לרצוח את הכתבת רינה מצליח.
לאחר חקירה, נעצר גבר בן 53 ממושב בשרון וחודש לאחר מכן, בינואר 2016, הוגש כנגדו כתב אישום, אבל לאחר חצי שנה, הוא בוטל. המשטרה פשוט חזרה בה מכתב האישום לאחר בחינת הראיות מחדש, ותחת "חוכמה שלאחר מעשה", ובהתייעצות מחודשת עם הפרקליטות, כתב האישום בוטל.
שופטת השלום בתל אביב, שרון הינדה, שבחנה את תיק החקירה תחת עין דקדקנית של מה שהיא כינתה "תנאי מעבדה", קבעה "אני סבורה כי לא הוכחה התרשלות המשטרה". זאת לעניין החקירה ושיקול הדעת של המשטרה בהגשת כתב האישום, כמו חזרתה בו. "לאור האינדיקציות שעלו מחקירת התובע והתנהגותו, אני סבורה כי הפעלת שיקול הדעת להתמקד בתובע, סבירה", פסק ביהמ"ש.
קביעתה ניתנה במסגרת דחיית תביעתו של המושבניק שהיה הנאשם בתיק. הוא תבע את המשטרה על נזקים שלא הביא להם הוכחות, ודרש עליהם פיצוי. את תביעתו הוא ביסס על כך שהמשטרה התרשלה בחקירתה את התיק. "המשטרה בחרה "להינעל עלי" מתוך אדישות למחיר שעלי לשלם", אמר האיש והוסיף, "בשעה שאני נעדר עבר פלילי ומתנדב במשטרה, ומתוך רצון של המשטרה לשמור על סטטיסטיקה חיובית של תיקים מטופלים", טען המושבניק.
בפסק הדין שניתן כעת פסקה השופטת "לא שוכנעתי על "הינעלות" או "סגירת עין" מצד המשטרה. העובדה שהמשטרה חזרה בה מכתב האישום, יש בה לכל היותר "חוכמה לאחר מעשה". ואין בה משום הוכחת רשלנות. לא עלה להוכיח התרשלות המשטרה בחקירה ובהגשת כתב האישום. לעניין הפגיעה בשמו הטוב, הוא זה שסיפר את דבר היותו מואשם באיומים ברצח הכתבת", ציינה השופטת.
השופטת אף קבעה כי אין מקום אפילו לפיצוי כלשהו. זאת מטעמי הגנת המדיניות המשפטית. "לו סברתי כי החקירה או הגשת כתב האישום היו רשלניות, יתכן והיה מקום לפסוק לתובע פיצוי. אולם התובע לא הוכיח אף מרכיב נזק שתבע, ובהתאם לגישת בתי המשפט שלא לעודד הצפה של תביעות בגין עוגמת נפש, היה נפסק פיצוי סמלי בלבד", הבהירה השופטת.